את תא"ל (מיל') שמעון חפץ, יקיר העיר חולון, ראיתם שנים רבות ליד שרי ביטחון, רמטכ"לים ונשיאי המדינה. קצת מאחור, הוא ניצב איתן במדיו המגוהצים וקומתו הגבוהה מלווה את הבכירים בכל מקום ובכל זמן. תא"ל חפץ, נשוי, אב לשלושה וסב לחמישה נכדים שמתגורר כבר שנים רבות בחולון, הוא אותו נער שגדל בשכונת מאה שערים והיה לאיש צבא בכיר, צמוד למקבלי החלטות בצמתים מהחשובים בתולדות המדינה.
ערב השקת ספרו החדש, "הסודות מבפנים", שבו הוא חושף את מאחורי הקלעים של פרשיות בטחוניות ומדיניות רבות, התקיים לאחרונה במעמד בכירים ממערכת הביטחון, ידידיו הרבים של חתן השמחה ובני משפחתו. חפץ נראה נרגש מאוד באירוע, לצד הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, אלוף במיל' אהוד שני, השופט העליון חנן מלצר ואחרים. בכירי ממשלה שנבצר מהם להגיע, כמו הנשיא ראובן ריבלין או שר הביטחון לשעבר משה ארנס, שלחו ברכה כתובה שהוקראה לנוכחים.
שמעון חפץ נולד בדצמבר 1949 בשכונת מאה שערים בירושלים, למד בבית הספר החקלאי בעין כרם וסיים תואר ראשון ושני במדע המדינה וביטחון לאומי. ב-1968 התגייס לחיל השריון ושירת כלוחם וקצין בחטיבה 7. במלחמת יום הכיפורים היה מ"פ בחטיבה ונפצע בקרב. לאחר המלחמה וכאשר התאושש מפציעתו הקשה, שב לשירות והחל להתקדם בסולם הדרגות. הוא שימש בתפקידים בכירים וב-1983 מונה לשליש הצבאי של שר הביטחון משה ארנס ובהמשך של שר הביטחון יצחק רבין. ב-1993 מונה למזכירו הצבאי של נשיא המדינה עזר ויצמן, ומאוחר יותר מילא תפקיד זה גם תחת הנשיאים משה קצב ושמעון פרס, עד יולי 2008. בפועל, הוא למעשה הועבר כנכס בין שרי הביטחון והנשיאים, שכל אימת שהתחלפו, מיהרו למנות אותו לאותו תפקיד ולאו דווקא את אנשי שלומם.
לתא"ל חפץ היה עוד תפקיד, רגיש ומרכזי שבו עסק לאורך השנים. בשנים 1999-1994 הוא עסק יחד עם צוותים מהיחידה לאיתור נעדרים (אית"ן) במשימת הקודש של איתור נעדרי צה"ל ממלחמת יום הכיפורים. במסגרת זו היה שותף באיתור שרידיהם של שלושה חיילים ושני אזרחים עובדי צה"ל שהובאו לקבר ישראל ולעוד משימה מוצלחת אחת: השבת ספר תורה של אחד המעוזים בתעלה, שנפל שלל בימי המלחמה ההיא בידי המצרים.
לאחר שחרורו פנה חפץ להתנדבות במיזמי חינוך, הוא חבר בעמותות שונות ומכהן כדירקטור. בשנים האחרונות איגד את כל זכרונותיו ורשמיו לספר, שכאמור רואה אור בימים אלה.
"הסודות מפנים". פרשיות במערכת הביטחון
"אני חייב תודה לכל מפקדיי לאורך השנים. לשרי הביטחון ולנשיאי ישראל, כל אחד בדרכו. מדובר בבני דור הנפילים, המייסדים ובוני הארץ הזאת", אומר חפץ, "הם בוני מערכת הביטחון המפוארת, שהעניקו לי את הזכות הגדולה להיות לצידם ולסייע להם. ראוי כי הדור הצעיר יכיר ויוקיר אותם". ההשראה לכתיבת הספר באה לדבריו, "מחוכמת החיים שלהם, דמותם, אישיותם, עוצמתם ותרומת כל אחד מאלה שנמצאתי במחיצתם, שחלקם כבר אינם איתנו – מעצבי תפיסת הביטחון של ישראל, מאז קום המדינה ועד היום".
רבין לוקח אחריות: מבצע גירוש פעילי החמאס והג'יהאד
הרמטכ"ל לשעבר רא"ל גבי אשכנזי ציין בדבריו באירוע השקת ספרו של חפץ את האחריות והנאמנות שמחייבים תפקידי השליש הצבאי והמזכיר הצבאי של שר ביטחון ונשיא, ואת הצורך גם לייצג את צה"ל מול בעלי תפקידים אלה. אשכנזי הזכיר את תפקודו המיטבי והרגיש של חפץ בעת פרשת גירוש המחבלים ללבנון. ואכן, אחת הפרשיות הבולטות המתוארות בספר היא מבצע "זמן אמיתי" – גירוש פעילי החמאס והג'יהאד האיסלאמי.
האירוע התרחש בעת שאשכנזי שימש כמפקד יחידת הקישור ללבנון בדרגת תא"ל, והפרטים שהתרחשו אז מאחורי הקלעים, מובאים בספר: ב-17 בדצמבר 1992 החליט רבין, ראש הממשלה ושר הביטחון, להעביר בממשלה החלטה על גירוש 429 מראשי החמאס ופעילי הג'יהאד מהשטחים ללבנון, למשך שנתיים. באותו לילה, דלפה ההחלטה ונציגי המגורשים פנו מיידית לבג"ץ. לאחר ההחלטה בבג"ץ, הם גורשו ללבנון, אך הקימו מאהל ששימש להם מקום מגורים זמני, בליווי תקשורתי של CNN. בשלב מסוים הם החלו להתקדם בשדרת מסע לעבר מעבר זומריא, כשהם מתכוונים לחזור לישראל.
רבין, שכל יוקרתו בעניין הגירוש עמדה למבחן, לא היה מוכן לאפשר להם לעבור חזרה לישראל ועוד בשידור חי של CNN. לכן, ביקש מחפץ להשיג את הרמטכ"ל אהוד ברק, אך גם ברק וגם אלוף פיקוד הצפון לא היו זמינים ולא ניתן היה לדבר איתם. בלחץ זמנים של דקות בודדות, רבין הורה לחפץ ליצור קשר ישיר עם מפקד יחידת הקישור ללבנון, תא"ל גבי אשכנזי. רבין הנחה את אשכנזי ישירות לפתוח מיידית באש לעבר הצועדים, עם טווחי בטיחות. זאת, כדי לא לפגוע במגורשים אלא רק לעצור אותם מלהמשיך להתקדם ולהגיע לשטח ישראל.
כעבור זמן קצר, הגיע רבין ללשכתו בקריה בתל אביב, אליה הוזעקו והגיעו מיידית הרמטכ"ל אהוד ברק, סגנו האלוף אמנון ליפקין שחק ואלוף פיקוד הצפון דאז, יצחק מרדכי. רבין פתח את הפגישה באומרו: "אני לוקח עלי את האחריות לשיחה ולהנחיה ישירה של גבי אשכנזי שלא בדרך המקובלת, במקום דרך הרמטכ"ל ודרככם, סגנו ואלוף פיקוד הצפון. גורם הזמן היה חשוב כדי למנוע מפלה למבצע הגירוש, שהחל בדליפה ובצווי מניעה מבג"ץ. אז בבקשה לא להיטפל, לא לשָלישי חפץ ולא לגבי אשכנזי. אני זה שנושא באחריות!".
עוד סודות מבפנים
ספרו של חפץ, חושף כאמור, פרשיות בטחוניות חשאיות רבות, ובין השאר תוכלו לקרוא כיצד בינואר 1991, ערב מלחמת המפרץ הראשונה, נפגשים בחשאי בלונדון ראש הממשלה יצחק שמיר והמלך חוסיין ומסכמים שירדן לא תאפשר למטוסים עיראקיים לעבור בשטחה כדי לתקוף את ישראל. עוד פרשיה הנזכרת בספר היא התנגדותו של ראש הממשלה שמיר לפעולה צבאית נגד משגרי הטילים
במערב עיראק במהלך מלחמת המפרץ, משום שלא רצה לחשוף את יכולותיה הצבאיות של ישראל.
חפץ מתאר בנוסף כיצד ראש הממשלה יצחק רבין הסתיר מפני הרמטכ"ל אהוד ברק, ראש השב"כ יעקב פרי וראש המוסד שבתי שביט, את הפגישות החשאיות לקראת הסכם אוסלו, מחשש להדלפות; כיצד היו אלה האמריקאים שדרשו מישראל להפסיק את פיתוח מטוס הלביא; וכיצד נשיא המדינה עזר ויצמן שולח כמה מסרים לנשיא סוריה חאפז אל-אסד ומזמין אותו לירושלים, אך הנשיא הסורי בשלו.
אחד הרגעים הדרמטיים שמתאר חפץ בספרו הוא רגע שבו ראש הממשלה יצחק רבין אומר לנשיא עזר ויצמן זמן קצר לפני ההתנקשות בו: "אני לא מעלה על הדעת שיהודי יפגע בי…", פוטר ראש הממשלה רבין רק שלושה שבועות לפני 4.11.95
נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין ציין בברכתו להשקת הספר כי "יש חשיבות מיוחדת לסיפור הדברים מפי מי שהיו עדים להתרחשותם. אתה היית שם יחד עם המנהיגות הישראלית, עזר ויצמן, שמעון פרס ויצחק רבין ז"ל, משה ארנס ייבדל לחיים ורבים וטובים אחרים. אני יודע ששילמת מחיר אישי כבד בפציעה קשה במלחמת יום הכיפורים, אולם גם פציעה זו לא יכלה לכוח הרצון שלך. חזרת לעשות ולתרום למען הכלל, במוקד העשייה המדינית-בטחונית של מדינת ישראל. אני יודע גם על מאמציך העילאיים לדאוג לפצועים ולנעדרים, ולהשיבם הביתה. אין לי ספק שספרך ישמש חומר לימודי למי שמעניינים בעתיד, ותיעוד היסטורי לאלה השואפים ללמוד מניסיון העבר".
אני נושא עימי את צער השתיקה
העיר ירושלים "מככבת" ב"הסודות מבפנים" וחפץ מסביר ואומר ש"סמלי לי להיות בן ירושלים ויליד מאה שערים, שסיים את שירותו הצבאי ברחבת פסל 'מאה שערים' בבית הנשיא. פרשתי משירותי רב השנים לאורו של סמל המדינה, המנורה בעלת שבעת הקנים שהאירה לי כל אחת מתחנות חיי".
תא"ל חפץ. איש סוד. צילום: רעות שקד
מה הכי חשוב לך להעביר כמסר לקוראים?
"בעיקר את השכול, האובדן, הכאב. כדברי שירו של יעקב אורלנד, 'אני נושא עימי את צער השתיקה'. הייתי עד ראייה ושמיעה עשרות שנים לאותם אלה שברגע אחד מר ונמהר, חייהם הפכו מאושר לעצב מר. משפחות שפקדתי, שחייהן התרסקו רק רגע לפני כן, מסע שכול שאליו נלוויתי, מסע שאין לו סוף. בנוסף, היתה לי זכות להיות שותף עם צוות איתור נעדרים של צה"ל להבאת שלושה נעדרים לקבר ישראל".
אתה בוודאי חווה את המציאות הנוכחית הלא נעימה בין השלטון ובעלי תפקידים לתקשורת. מהי עמדתך בנושא?
"אני אומר דבר חד ופשוט: המצב היום ממש לא ראוי ולא מתאים. כל מי שנמצא כיום בעמדות השלטון, ראוי שילמד מאותו דור הנפילים. אותם אנשים שליוויתי בשירותי הצבאי. ראוי ללמוד ממי שהיו בעמדות השלטון והמפתח בעבר. איך הם התנהגו, איך תפקדו, איך ניהלו והתנהלו".
ומהי עמדתך לגבי הקרע שנוצר לאחרונה בתוך החברה הישראלית ואל מול מערכת הביטחון?
"בשנה האחרונה היינו עדים לטלטלה ביחסי צבא-חברה, לנוכח האירוע המבצעי. אני גאה במנהיגות ראשי הצבא, ובראשם ברמטכ"ל. הם מובילים את הצבא שלא ברוח 'סמוך עלי' או 'יהיה בסדר', כי שום דבר לא בסדר. הצבא מיטיב לדעת שאויבינו ויריבינו מתגוררים מחוץ לגבולותינו, אבל גם בתוכם. צה"ל בנוי על פקודות ונהלים שהם בסיס מוצק ואי אפשר אחרת. נכון, גם במסגרת זו יש מקום להפעיל את השכל הישר לנוכח הנסיבות המשתנות, אבל פקודה היא פקודה".
