בעלת קרקע בחולון, תושבת אוסטרליה, תקבל פיצוי של יותר ממאה אלף שקל מהחברה היזמית, זאת כיוון שהיזם הפר מספר סעיפים בהסכם שנחתם מולה.
החברה היזמית תפצה תושבת אוסטרליה ב-110,864 שקל על הפרת הסכם. התובעת היתה אמורה לקבל שתי דירות, עם שני מחסנים, שתי חניות כפולות וקולטני שמש סולאריים בתמורה לשימוש בקרקע שבבעלותה. בפועל, קיבלה שלוש חנויות, חדרי דוודים במקום מחסנים וקולטני חשמל במקום קולטנים סולאריים.
בחודש מרץ 2010 חתמה קבוצת מזרחי ובניו על הסכם, לפיו רבקה פרומה לובל (82), תושבת מלבורן אוסטרליה, תמכור שטח ממגרש אדמה השייך לה ברחוב בגין. בתמורה לחלקה במגרש לובל היתה אמורה לקבל שתי דירות (מתוך 42) שנבנו במקום.
רוצים להישאר מעודכנים?
לטענת עו"ד ניסים נברו, המייצג את לובל, "לאחר שפרויקט המגורים הגיע לסיומו, התברר כי הופרו שלושה סעיפים: במקום שני מקומות חניה כפולים קיבלה חניה כפולה וחניה בודדת, בנפרד. לא נבנו מחסנים. כמו כן, עבור שתי הדירות לא הותקנו קולטני שמש סולאריים אלא קולטנים חשמליים".
בנוסף עתרה לובל לפיצוי בסך של 27,000 שקל בגין "אובדן היכולת לעשות שימוש במערכת חימום סולארית לדירה וצריכת חשמל מוגברת למשך 20 שנה לכל הפחות".
מחסן או חדר דוודים
בכתב ההגנה טענו עורכי הדין של החברה היזמית, עו"ד יגל פדידה ועו"ד אדם מזרחי, כי ההאשמות מופרכות שכן "היה על הקבוצה לספק שלושה מקומות חניה בלבד ואכן סיפקה שלושה מקומות המחולקים לחניה כפולה אחת יחד עם מקום חניה בודד".
כמו כן מסתמכים עורכי הדין של החברה על סעיף בחוזה הקובע כי "החברה רשאית להכניס תיקונים במפרט בהתאם לדרישות הרשויות המוסמכות". עוד טענו בקבוצה "כי יש לראות בחדרי דוודים הנמצאים בקומת המגורים של דירות התובעת כמחסנים שאותם עליה היה לספק. אותם חדרי דוודים נמצאים בכל קומת מגורים בסמוך לדירות שנבנו וכפי שניתן היה להבין, הרי בפועל עושים דיירי הבניין שימוש בחדרים אלה".
על טענה זו פסק השופט כי "חדרי הדוודים אינם מחסנים. הגדרת 'מחסן' מובאת היטב בהיתר הבניה ובתשריט בהתאם לו נבנה הבניין. העובדה שקיים חלל כלשהו אשר בפועל ניתן לעשות בו שימוש אינה הופכת אותו חלל ל'מחסן' כדין".
כמה עולה לחמם בית בחשמל
באשר לקולטנים הסולאריים אשר לא הותקנו, החברה טענה כי "בהתאם להיתר, לא יכולה היתה להתקין מערכת סולארית" וכן הוסיפה כי היא "מוכנה להתקין על חשבונה מערכת חימום בגז".
עם זאת, השופט טען כי "באשר לפיצוי בסך של 27,000 שקל בגין 20 שנים עתידיות שבהן התובעת לא תעשה שימוש, הרי גם פיצוי זה לא הוכח על ידי מומחה וכל כולו מבוסס על הערכות התובעת".
בסופו של דבר פסק השופט: "יש לקבל התביעה ביחס לרכיבים העותרים לפיצוי בגין מקום חניה ומחסנים שלא סופקו וכן בגין פיצוי מוסכם שבו יש לחייב את הנתבעת. אין מקום לקבל התביעה בכל הקשור לטענות ביחס למערכת חימום המים ולהפסדים שנגרמו בגין התקנתה. סך כל החיוב שאותו יש להשית על הנתבעת" 110,864 שקל – 10,080 שקל עבור הקולטנים הסולאריים, 87,284 שקל עבור המחסנים ו-13,500 שקל עבור החניה".
