כל מי שלמד בבית הספר החקלאי מקווה ישראל ברבע המאה האחרונה זוכר את משה בלס, איש התחזוקה המיתולוגי של המדור הכללי. דורות של תלמידים עברו דרכו בכפר, ואת רובם בלס עדיין זוכר בנוסטלגיה.
לפני כשנה יצא בלס לגמלאות ופתח בדרך חדשה לאחר 25 שנות עבודה בבית הספר החקלאי הראשון שנוסד בארץ ישראל. "מקווה היה כמו משפחה עבורי", הוא מספר. "כל כך נהניתי במקום עבודה הזה, כי הוא מקום פתוח ונעים. מקווה ישראל הוא מקום פתוח עם מרחבים ואווירה כפרית, ששוכן ממש בסמוך לחולון, ולפעמים כשהייתי יוצא משטח הכפר וחוצה את הכביש לתוך העיר, המעבר היה כה חד וקשה לעיכול", הוא מתאר.
לעבודה במקווה ישראל הגיע בלס ממש במקרה לפני 26 שנים כאיש התחזוקה של המדור הכללי. "כמו כל דבר שהוא מקרי, זה היה גם במקריות." מסביר בלס. "הכרתי מישהו שאמר לי שבדיוק מחפשים עובד במקווה וקפצתי על זה. ומאז משנת 1993 עד 2018 הייתי שם.
"לא מזמן חשבתי שחבל שלא נולדתי עשר שנים אחורה, כך יכולתי להרוויח עוד עשר שנים במקווה", הוא אומר בחיוך. "אני זוכר שכאשר התקבלתי לעבודה זה היה עבורי סגירת מעגל. עוד בילדותי, כשהיינו נוסעים מבאר שבע לתל אביב, תמיד הייתי מתבונן בכרמים של מקווה, ואף פעם לא תיארתי לעצמי שזה יהיה מקום עבודה שלי במשך 25 שנה".
איזה אירוע משמעותי אתה זוכר משם?
"לפני כ-13 שנים, הכפר היה במצב של גירעון והמנכ"ל החדש שנכנס אז לתפקיד רונן צפריר, החליט לעשות הכל כדי להימנע מפיטורי עובדים. והוא אכן עמד בהחלטתו והצליח לייצב את המקום. עד היום, כשהוא רואה אותי, הוא תמיד יוצא מהרכב ונותן לי חיבוק".
מה אתה זוכר מיום הפרישה?
"עשו לי ממש טקס פרישה חגיגי. דפנה שניידר, שהייתה המנהלת הישירה שלי, עשתה הכול בשביל להדגיש שהייתי עובד טוב ומסור וששניתי את החזות של מקווה ישראל".
רוצים להישאר מעודכנים?
מה עשית ביום שאחרי?
"בשלושה החודשים הראשונים כפנסיונר, החלטתי לפנק את עצמי. קמתי בבוקר מתי שאני רוצה ועשיתי מה שהתחשק לי, כולל ביקורים במקווה. נפגשתי עם אנשים שלא ראיתי כבר שנים וחידשתי איתם את הקשר. היה לי כיף. היו אנשים ששאלו אותי אם לא משעמם לי, ולדעתי זה דבר מאוד אינדיבידואלי".
ומה תרצה לעשות בעוד חמש שנים?
"להיות איש עשייה שכל הזמן עסוק ושאין לו רגע דל".
רוצים לקבל את כל הדיווחים וכל החדשות בזמן אמת?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון כאן והיו הראשונים לדעת.
