"על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים", כך מספרת הגמרה במסכת גיטין. סיפורם של השניים וסיפור חורבן העיר, מתחיל באדם שאהב את קמצא ושנא את בר קמצא. אותו אחד ערך סעודה, וביקש ממשרתו להזמין את קמצא. אלא שמשרתו התבלבל והזמין בטעות את בר קמצא השנוא.
כשהגיעה עת הסעודה, גילה בעל הבית שבר קמצא יושב ליד שולחנו. בעל הבית לא הצליח להתאפק ושאל: "הרי אתה שונא אותי. מה אתה עושה כאן?". השיב בר קמצא כי משום שכבר הגיע, הוא ישלם עבור כל מה שיאכל או ישתה. אבל בעל הבית התעקש ודרש שיעזוב את השולחן. בר קמצא הציע לשלם חצי מעלות הסעודה ולאחר מכן גם על הסעודה כולה, אך גם זה לא הואיל. בעל הבית סילק אותו בכוח.
בר קמצא החליט להתנקם ולהלשין על בעל הבית וחבריו. "מרדו בך היהודים", כך טען באוזנו של הקיסר. אל החבורה נשלח עגל שהוטל בו מום ואסור היה להקריבו. לאחר שגילו את הדבר היה מי שביקש להמית את בר קמצא, אך החמלה הצילה אותו. וכך הוצתה שנאת החינם שהובילה לחורבן בית המקדש.
ולמה לא מוזכר שמו של בעל הבית? כי זה יכול להיות כל אחד מאיתנו. הרי הכי קל לשנוא, לפגוע ולשפוט.
בשבוע הבא יצוין יום החורבן, תשעה באב, על רקע הרחובות הבוערים בירושלים, נוטפים שנאה מאלה שמשמאל ומאלה שמימין. יכול היות שיום תשעה באב צריך להיות הרגע שבו כולנו כאחד, חילונים ודתיים, ימנים ושמאלנים, צריכים לעצור להתבוננות וחשבון נפש, לחשוב איך נוכל לשנות, להשתנות ולהיות טובים יותר לעצמנו ולסביבה. אין מחיר כספי לאהבת חינם אבל היא שווה עולם. בואו נשפוט לכף זכות, נפרגן וניתן מקום לכל אדם.
בתאל בן דוד מטפלת N.L.P מאסטר ומרצה
יש לכם שאלות? אתם יכולים לכתוב לי [email protected]
או בטלפון 054-7507500 ואשמח לענות לכם
