מכבי חיפה – רצינו נקמה? קיבלנו (נניח, כולה משחק ליגה, לא שהדחנו אותם מהגביע), אבל מפה לשם ואנחנו כבר מחברים שלושה נצחונות ליגה רצופים. למכבי חיפה יש קטע מעצבן, ככה זה כשהבעלים שלך מחליט שהקבוצה היא הצעצוע שלו ופחות מעניין אותו מה האוהדים בירוק חושבים. כל עונה הם פותחים במסע ראווה של משחקי אימון בארצות הברית, היכן שהכדורסל הוא מעולם אחר. מה יש לעוז בלייזר ולווילי וורקמן לחפש על הפרקט באינדיאנה או יוטה? אין להם, תודה ששאלתם. תמיד הקבוצה חוטפת תבוסות, אין אפשרות ממש לבחון תרגילים או הגנות כשאתה מגלה שדמיאן לילארד נותן לך בראש והקבוצה חוזרת לישראל עם האנגאובר של הפסדים וג'ט לג מהטיסות. בדרך כלל אלו לא הבעיות שלנו, אבל כשאתה מגלה פתאום שהמשחק במחזור השני נדחה כי הם עדיין בטיול בר מצווה שלהם לדיסנילנד, זה טיפה מעצבן.
דן שמיר – די, די לקרוא לו לפטופ, זה מעליב. דנשה הופך לאט לאט לגירסה של אובראדוביץ' ואנחנו מתים על זה. אתמול הוא הלך על הקווים כמו נמר בכלוב, במשך דקות ארוכות שטף את הספסל האומלל על ביצועי החמישיה (מהלך אוברדוביץ' קלאסי) והכניס "ציונות חולונית" בשחקנים. תוסיפו לזה את מוח הכדורסל שיש וקיבלתם גירסת מאמן אחר לגמרי מהשם שיצא לו בתחילת הדרך.
רוצים להישאר מעודכנים?
ג'ו אלכסנדר – אחרי מהלך המחזור שעבר עם הגג האדיר לאומלל מהגליל, הגיע גם מהלך המחזור הנוכחי – הוצאת חוץ זריזה משלומי הרוש ישר להאלי הופ, דאנק והקהל בטירוף. בכלל, ג'ו מנפק את הדאנקים הכי אכזריים שראינו פה אולי מאז ריצ'י דומאס – תופס את הכדור בשתי ידיים, קופץ, מביא אותו לעורף, נוגע איתו בגב ואז מחזיר אותו במהירות כדי לפרק את הטבעת האומללה ללא רחמים.
לצד האכזריות הזו יש גם הרבה עדינות. לג'ו יש אולי את קליעת חצי המרחק הכי רכה ומדויקת בליגה. כמו עננים של קצפת עם קינמון שנוחתים על כוס שוקו, ככה הוא משחרר קליעה ובדרך כלל פוגע. אז מה אין? תהרגו אותי איך אין לו (כמעט, כמעט) קרש סל, נו לייאפ, התרגיל הזה שבבית ספר יסודי המורה להתעמלות מראה לכם ומסביר שאם תעשו צעד וחצי ותפגעו עם הכדור בריבוע מעל לסל, הכדור ייכנס. אצל ג'ו, כל העסק הזה רוב הפעמים לא עובד למרבה התדהמה – חוסר רגש מוחלט באחת הפעולות הכי בסיסיות בכדורסל. אבל נסלח לו כי כאמור, האכזריות מצד אחד והעננים הרכים בצד השני עושים לנו טוב.
גלן רייס ג'וניור – כל השבוע האב הגאה מעלה תמונות באינסטגרם של הילד עם גופיה בסגול צהוב והספרה 41, בדיוק כמו שהיתה לו בלייקרס. אחרי משחק טוב בטורקיה, גלן רייס הגיע לליגה. יש לו הכל, אתלטיות מדהימה, כוח, קליעה מרחוק ומקרוב, והמון כדורסל, כולל סל מתחת לטבעת עם שלושה ירוקים עליו, שמסתיים עם המון כוח. אבל יש לו גם עצבים ואיבודי כדור והוא בולע את השטויות של שחקנים ישראלים שמעצבנים אותו. העיקר שבסוף זה מסתיים עם החבר'ה ביציע, מרים את כולם על התופים. האחרון שעשה את זה היה לואיס פלורס והוא סיים עם גביע, קניתי.
