איזו התרגשות, איזה כיף, כמה פרפרים בבטן. רגע לפני המעמד המכובד, חצי גמר גביע המדינה מול הפועל ירושלים, כולנו, אוהדי חולוניה, באטרף ששנים לא חווינו.
נכון, גם בשנה שעברה היינו בדיוק באותו מעמד, חצי גמר גביע המדינה וגם אז נגד ירושלים, אבל אצלם בבית, בארנה. הפעם זה מרגיש שונה: טוב יותר, אופטימי יותר, מרגש יותר. השנה אנחנו טובים יותר, אין בכלל ויכוח.
בפעם הקודמת הם ניצחו אותנו ועלו לגמר. האמת? שכחנו ואנו כבר מוכנים לחצי הגמר הזה, הנוכחי. לא פחות מ-3,000 צהובים-סגולים ויש אומרים יותר, ילוו את חולון למשחק וירעישו עולמות מהיציעים, השחקן השישי הכי טוב בכדורסל הישראלי כבר שנים. והפעם כמו שאמרתי, זה מרגיש שונה. אנו משוחחים המון בימים האחרונים ואצל כולם אותה הרגשה: אופטימיות, התרגשות שיא, הולכים לנצח חד וחלק.
עכשיו, אחרי שאירופה הסתיימה, אני יכול לומר אישית שהיה טוב וטוב שהיה. הצטרפתי לכל שבע הנסיעות, הייתי עם הקבוצה בכל ארץ ומי האמין שאגיע לסיביר למינוס 38 מעלות, מי? אז צברנו ניסיון בינלאומי, היו עוד ועוד משחקים, נסיעות לחו"ל, גיבוש, יכולת, טעמנו, הבנו וזהו. מתחנו קו ומסתכלים קדימה. התרגשנו, נפצענו, נחבלנו, שבעה מסעות לשבע מדינות באירופה. לא עלינו קדימה אבל היתה חוויה מדהימה ועם ספסל עמוק יותר בטוח שהיינו מצליחים יותר. ועכשיו, חצי גמר הגביע ומשחקי הליגה. אלה הלחם והחמאה.
רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו:
רוצים להישאר מעודכנים?
כמי שעוקב אחרי הקבוצה אני יכול לומר בוודאות שכולם – הנהלה, צוות מקצועי ובעיקר שחקנים – נמצאים בימים האחרונים עמוק בתוך המשחק הקרוב, בחצי הגמר שאמור להוביל אותנו לגמר, שאמור להוביל אותנו לגביע המדינה, שאמור להוביל אותנו לבית הנשיא.
כי אין מצב העונה שאנו לא זוכים לפחות בתואר אחד. שחקנים מצוייים, מאמן מעולה, הנהלה מדהימה ואוהדים? אין מילים. הכל מוכן, הכל מתאים והמטרות ברורות: תארים. או זה או זה, או גם וגם. אישית, אני מאמין גדול בקבוצה ויודע שזה יקרה. גם החברים שלי בעניין, כולם רגועים, מאמינים, מקווים ויש רבים שכבר בטוחים.
אז לא נפתח פה לשטן ונחכה. מחר (שני) בערב, היכל מנורה מבטחים, חצי הגמר מול הפועל ירושלים – הצעד הראשון בדרך לזכייה בגביע.
