שלומית כהן אסיף, סופרת ומשוררת ילדים שספריה ושיריה נלמדים כבר שנים במערכת החינוך, עמוסה תארים לעייפה אבל "כל תואר חדש מחדיר בי שמחת חיים כאילו היה זה הפרס הראשון שלי", כדבריה. כזה בדיוק הוא פרס "ספר הזהב" שניתן באחרונה לספרה "הארנב ממושי".
במערכת החינוך מדגישים כי ספר זה הוא "ספינת הדגל" ומהיותר פופולריים מבין 70 הספרים שפרסמה כהן-אסיף עד כה. הוא ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1988 ומאז זכה לעשרות מהדורות. בנוסף, הספר הופק למספר הצגות ולסרטי אנימציה, ואף הוקלט כספר קולי. די לגלוש במנוע חיפוש ולקרוא מאמרים רבים והצעות לפעילות על הסיפור. אפילו חולון הצדיעה לארנב הזה: ברחוב העבודה בשכונת ג'סי כהן הוצב באחד מגני הסיפור הראשונים בעיר, "גן הארנב ממושי", שכולל פסלי אבן, שיש וברונזה של ורדה גבעולי ואילן גלבר.
ילדי ישראל גדלו וגדלים על הספר הקלאסי הזה, סיפור על חברות אמיתית וטהורה. הארנב ממושי יוצא ליער בפעם הראשונה בחייו ובידו שלושה בלונים אדומים, כדי שיהיה לו יום שמח. בדרכו הוא מפזם: "הידד לי הידד! בלונים לי ביד, אם אמצא חבר – לא אטייל לבד". שלוש חיות הוא פוגש ביער, וכל אחת מהן מבקשת בלון ומנסה להתחבר איתו. בלונים כידוע מתפוצצים ומה קורה עם החברות? האם היא עומדת במבחן וממשיכה להתקיים גם כשהבלון מתפוצץ?
שלומית, ספרי חוויה אחת מהתגובות הרבות על "הארנב ממושי".
"יש כמובן אלפי תגובות, אולי אפילו עשרות אלפי תגובות. אחת שעשעה אותי במיוחד: אבא לילד בגן סיפר לי: 'כשהייתי ילד בגן הצגנו את הארנב ממושי, ואני הייתי הלטאה מהסיפור. לפני מספר שבועות המחיזו בגן של הבן שלי את הסיפור וגם הוא היה לטאה. סגרנו מעגל, לא?'".
קוראת לנפש
סופרת נהדרת, שפה דמיון ואיורים מקסימים.. יישר כוח, גאווה לעיר חולון