דודי שמאי, מבכירי המאיירים והקריקטוריסטים בישראל, תושב חולון, בן 49, מוציא לאור ספר ראשון מסוגו "מציירים מצחיק עם הטוש המחיק" (הוצאת ספר לכל), המזמין ילדים וגם מבוגרים להפעיל את הדמיון, להשתעשע ולבטא את עצמם בציור.
שמאי אייר יותר מ-100 ספרי ילדים וחיבר שמונה ספרים אישיים ובהם רבי המכר "ידיים מציירות", "לצייר? כל אחד יכול!" ו"מציירים חיות מפירות וירקות". הוא אייר לעיתונים רבים בישראל, הוא גם מורה לאיור ויצירותיו הוצגו בכמה תערוכות בארץ ובעולם.
"כבר כילד אהבתי מאוד לצייר, למעשה חלק גדול מהמחברות שלי היה מלאות הרבה יותר בקריקטורות של המורים שלי ופחות בשיעורים", הוא מספר. "אחרי שסיימתי את השירות הצבאי שלי נרשמתי ללימודים בבית הספר לאיור ויטל".
שמאי עם ספרו החדש, "מציירים מצחיק עם הטוש המחיק"
כבר במסגרת הלימודים הציג איורים שלו בתערוכות ארציות ביחד עם המורים שלימדו אותו באותה תקופה – דני קרמן, איתן קדמי ואחרים. אחר סיום לימודיו בגיל 24 פרסם את איור השער הראשון שלו בעיתון "חדשות". "ההתמחות שלי היתה באיורי פורטרט מדויקים מאוד, ומשם החלה קריירה של 15 שנים כמאייר בכל המדיות הארציות – עיתונות, טלוויזיה ועיצוב מייצגים", הוא מסביר.
אחרי קריירה ענפה כזו, החלטת לעזוב את העיתונות לטובת ספרים. למה?
"תחום העיתונות הוא תחום מאוד תובעני. במשך 15 שנה פרסמתי למעלה מ-2,000 קריקטורות, רבות מהן היו בעמודי שער בעיתונות הארצית ולאחר תקופה כה עמוסה, עם לוח זמנים שלא משאיר זמן לעיסוקים אחרים, החלטתי לקחת פסק זמן כדי להתפתח, ליצור ולהיות מעורב בפרויקטים נוספים שגורמים לי סקרנות ועניין. כיום, הקריירה שלי מתפתחת לכיוונים מעניינים ומרתקים מאוד מבחינתי. בשנה האחרונה הצגתי תערוכת יחיד גדולה במוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס בחולון שבה הוצגו איורי פורטרטים שפורסמו בעיתונות, איורי ספרי ילדים ואת פרויקט הדגים הגדול שלי, שעליו עבדתי בשש השנים האחרונות. התערוכה הצליחה מאוד ואז קיבלתי פנייה מאקווריום ישראל בירושלים וכיום כל יצירות הדגים שלי מוצגים בתוך אקווריום ישראל בתערוכת קבע גדולה. השנה אני לוקח חלק בעיצוב דמויות לעדלאידע של חולון וממשיך לאייר ספרים, שזו האהבה הגדולה שלי".
אחת מיצירות ה"דגים" של שמאי. תערוכה קבועה באקווריום ישראל בירושלים
ביחס לחו"ל, מה מצבו של תחום הקריקטורות בישראל?
"עולם הקריקטורות בישראל נחשב לקטן יחסית למדינות אירופה כמו צרפת, אנגליה וגרמניה, שם שוק העיתונות והמדיה גדולים יותר ביחס לישראל. יחד עם זאת, היוצרים הישראלים נחשבים למוכשרים מאוד ומשתתפים דרך קבע בתערוכות עולמיות.
"אני חושב שהדבר המרכזי שחסר לנו ביחס למדינות אחרות הוא קצת יותר אומץ לעסוק בתחומים הרגישים בחברה הישראלית וללכת עם האמירה והבעת הדעה בצורה נועזת יותר, ללא פחד של צנזורה מגופי התקשורת שמעסיקים את הקריקטוריסטים".
רוצים להישאר מעודכנים?
איזו קריקטורה שלך עשתה הכי הרבה רעש?
"במהלך קריירה כל כך ארוכה מגיעות המון תגובות של דמויות שאותן ציירתי, רובן מחמיאות ומפרגנות, אבל אין ספק שהמצחיקה ביותר הגיעה דווקא מהרשות הפלסטינית. זה היה בתקופתו של יאסר ערפאת בהנהגה. פרסמתי קריקטורה עם הדמות שלו על עמוד שלם והעורך קיבל מכתב רשמי מהרשות, שהנשיא ערפאת נפגע מאוד מהקריקטורה הבוטה עם האף הגדול שציירתי לו. הם ביקשו לא להשתמש שוב בקריקטורה הזו. כשהעורך סיפר לי את זה, הדבר הראשון שחשבתי עליו זה, מתי ערפאת הסתכל על עצמו בפעם האחרונה בראי".
עכשיו אתה מוציא ספר חדש, איך נולד הרעיון לספר הנוכחי?
"לפני חמש שנים העברתי מפגשים בבתי ספר ברחבי הארץ בנושא הומור וקריקטורה. לצורך המשימה הצטיידתי בטושים מחיקים כדי לצייר על הלוח ונתקלתי בתופעה: כל הילדים שהיו בשכבות גיל שונות פשוט התחננו לצייר על הלוח בטוש מחיק. הם פשוט היו מאוהבים בפעולות הציור והמחיקה המהירות ומכאן נולד הרעיון לספר "מציירים מצחיק עם הטוש המחיק', ספר שמלמד איך לצייר, מפעיל את הדמיון, החשיבה והיצירתיות ומורכב כולו מדפים מיוחדים שמאפשרים לצייר ולמחוק. מאז שיצא לפני שבועיים לחנויות, התגובות מפרגנות ביותר".
מעבר לעובדה ששמאי הוא תושב חולון, הוא גם מלמד בבתי ספר ובחוגים בחולון. "אני עושה את זה כבר 22 שנה", הוא מספר, "מלמד בחוגי איור, קומיקס וקריקטורה לגילאי ג-י"ב בכיתת לימוד שיש לי בתיאטרון חולון. כמו כן, אני מעביר סדנאות במוזיאון הישראלי לקריקטורה לקבוצות שבאות מכל רחבי הארץ ויש לי גם כיתת לימוד מקסימה בבית הספר 'דינור בחולון לילדים בשכבות גיל שונות, שאוהבים את תחום האיור והקומיקס. החולונים מאוד פתוחים לרעיונות האלה ויש בעיר לא מעט מוכשרים שיוצרים דברים מדהימים. בהחלט גדל פה דור המשך מובחר".
