"בשנת 2000, כשהייתי רק בת 14 עליתי עם המשפחה שלי מטהרן, איראן, העלייה הייתה בעקבות החלטה של ההורים שלי שהיו ציוניים" מספרת שרבינה סולימנזדה (36). לדבריה "אני לא רציתי לעלות לישראל, ידעתי שאני יוצאת מאיראן ולא תהיה לי אפשרות לתקשר עם חברות ואנשים ועם סביבה שמאוד אהבתי. הבנתי שאני מאבדת את הכל וכך זה היה".
"הייתי ילדה מקובלת בשמחה, רעשנית, מוקפת מלא חברות וכמו שאומרים, גדלתי בתנאים חומריים טובים מאוד, אבל עם זאת תמיד הייתי ילדה שונה, היו לי חלומות ושאיפות, כמובן שעם התנאים בהם חייתי באיראן, אתם רק יכולים לתאר לעצמכם כי במדינת דיקטטורה, לנשים אין זכות לדבר בצורה חופשית, ובטח לא להעז להגשים את מה שהן חולמות עליו.תוסיף לזה הורים מאוד פרימיטיביים אשר פעלו לפי המוסכמות החברתיות ותנאי הסביבה שמנעו ממני להגשים את עצמי" היא נזכרת בערגה.
ומה עשית?
"הפתרון שמצאתי, היה לשקר להם בכדי שאוכל לעשות להיות שרבינה שתמיד רציתי וחלמתי. כך המשכתי, מבלי שאף אחד מההורים האמין בי, זה היה מאוד קשה, הדעות והדיבורים שלהם תמיד ליווי אותי, התפתחו בי המון אמונות כלפיי עצמי, אשר לא שירתו אותי. אבל, אז לא הייתי מודעת ולכך, וחייתי במעגל דיכוי מבלי להיות מודעת אליו, בתוך תוכי ידעתי שאני רוצה שינוי ולא הפסקתי לחלום עליו".
ומה קורה כשאת מגיעה לישראל?
"כשהגעתי לארץ והתחלתי ללמוד בבית הספר, קיבלתי חתיכת כאפה של החיים: צחקו עליי, בגלל המבטא, בגלל הזרות. כי הייתה פה בארץ מנטליות אחרת, מסורת שונה לגמריי, לבוש אחר, שפה אחרת שמעולם לא דיברתי. בגיל 15 עזבתי את בית הספר, שנה שלמה הייתי בדיכאון, יושבת בחדר עם מוזיקה פרסית שתחבר אותי לשורשים שלי, שמנתי המון, לא יצאתי מהחדר, זאת היתה תקופה מאוד קשה.ככה המשכתי שנה אחרי שנה, בעידודה של אמא התחלתי לעבוד בחנות בגדים. שלושה חודשים ללא משכורת, העיקר לצאת מהבית, לדבר את השפה, ללמוד ולהכיר את המנטליות הישראלית, במילים אחרות להתאים את עצמי למי שאני לא באמת.
ואז?
"אחרי שלושה חודשים, העבודה היתה עם שכר של 10 שקל לשעה, והתחלתי לפרוח במקום, וזאת גם הזמנות לומר תודה לבעלי החנות רלי ורמי אופנת דולר ברחוב סוקולוב ,חולון , אשר קיבלו אותי בזרועות פתוחות ועם מלא הבנה.בגיל 18 נכנסה תקווה קטנה בחיי, הכרתי בחור פרסי, התאהבנו. ואחרי חצי שנה הוא הציע לי נישואין, כמובן שאמרתי כן, פתחתי חנות בגדים, במהלך השנה נכנסתי להריון, והפכתי להיות אמא, העסק עובד והכל טוב, אך חיי הנשואים שלי הדרדרו עד שבגיל 24, התגרשתי. מצאתי את עצמי יוצאת למסע, סגרתי את חנות הבגדים כי לא היו לי כוחות ומשאבים, והיתה בי האמונה שאני לא שווה, אין לי מזל, זה הגורל שלי ואיכשהו אצטרך לשרוד"
רוצים להישאר מעודכנים?
השינוי החל לדבריה כבוקר אחד הבן שלה הטיח בה את האמת בפנים: "הוא נתעורר בבוקר ואומר לי שהוא לא אוהב אותי, לא רוצה אמא כמוני, והלוואי שאני אמות. הייתי בשוק, אבל האמירות הללו, היו טריגר לכל מה שאני עושה היום, הוא שיקף לי את החיים שלי, אני לא אהבתי את עצמי, את מה שעשיתי והוא היה המראה שלי, ובמילותיו הוא בא לומר – תתעוררי כבר.
שם קיבלתי החלטה שאני עושה שינוי עם עצמי ואני הפתרון".
"התחלתי להיחשף לעולם ההתפתחות האישית, כל פעם עוד למידה, עוד ליווי אישי, עוד מרצים וספרים. בכך כל פעם עליתי לרמה הבאה. נסיעה לחו"ל ללמוד מהמרצים הכי גדולים בעולם כדי שאני אהיה זאת שאפרוץ את כל מעגלי דיכוי לעצמאות ולשחרור והיום לאחר שנים של מסע אישי שלי, למידה בעיקר על עצמי כאישה, כאמא, כהורה, פריצת מעגלי הדיכוי לעצמאות לעצמאות כלכלית וניצחון אישי. הבנתי שאם אני עשיתי את זה עם שפה אחרת ומנטליות אחרת אין לי ספק שאחרות גם יצליחו, הן רק חייבות לדעת את החוקים ולקבל כלים בכדי להגיע לשם".
