שרון הגיעה אלי באחד מימי הקיץ החמים של אוגוסט. בריאת גוף, גבוהה, שיער שחור עד הכתפיים מתולתל, עיניים כחולות כמו הים וחיוך מכאן ועד מטולה. "במה אני יכול לעזור?", היא חייכה וסיפרה לי את קורות חייה.
לפני כ-10 שנים התגרשה מבעלה. "הייתי נאיבית עד שיום אחד קיבלתי סטירת לחי. טלפון אנונימי בישר לי שלבעלי יש מאהבת, אחת הפקידות בחברה בה עבד כמנכ"ל. הייתי בהלם. רציתי לסלוח לו, לפתוח איתו דף חדש, אבל הוא התעקש על גירושין. אחרי חודשיים מצאתי עצמי גרושה ואם לילדה קטנה. ליקקתי את הפצעים. בכסף שנשאר ממכירת הדירה המשותפת קניתי דירה, התחייבתי להלוואה גדולה וקניתי רכב. החיים התחילו לחייך אליי. הייתי במפגשים של פנויים פנויות, הכרתי אנשים והיה לי נחמד". חייכתי שוב.
"אבל לא בגלל זה באתי אלייך. לפני חמש שנים התחתנתי שוב עם גבר צעיר ממני בשמונה שנים. נולד לנו ילד מקסים, והחיים שלי היו טובים. חשבתי שהגעתי למנוחה ולנחלה. אבל הפכתי חשדנית. רציתי לדעת איפה הוא, מה הוא עושה, עם מי. הפכתי לבלשית קטנה". "גדולה", חייכתי. "לאחרונה, החושים הבלשיים שלי אומרים לי שהוא בוגד בי".
"קדימה, בואי נעקוב ונגלה", אמרתי. היא חייכה, הוציאה מתיקה קלטת וידיאו ותמונות. הייתי בהלם. בעלה נראה שם בבירור "עושה את זה" עם צעירה נאה. "מי החוקר?", שאלתי.
"אני", ענתה. "יפה מאוד. אז מה את עושה אצלי?". "עורכת הדין שלי טוענת שלא תוכל להגיש את החומר לבית המשפט כי שאני צילמתי אותו, ואני הרי 'בעלת דין'". "מכיר את הבעיה. נתקלתי בה בעבר" הפרטתי.
הצעתי לה יום מעקב אחד, והרי עם הנתונים שיש לה נוכל לתעד אותו באופן ודאי. היא הסכימה. היא סיפרה לי שגילתה שבשנתיים האחרונות בעלה נוהג להשתתף במסיבות חילופי זוגות, מסיבות שמתקיימות בימי שני ורביעי בקיסריה. פירטה את השעות, כיצד עלי לצלם, היכן יש חור בחומה ממנו ניתן לצלם, ועוד. רשמתי הכל. לאחר ששילמה, הבטחתי לה שיתקיים מעקב.
טלפנתי לרפי, חבר שלי, גרוש ומאושר. אין סיכוי שמי שמשתתף במסיבות כאלו לא מכיר אותו. קבענו שימליץ על חוקר טוב שלי, דודי, גרוש בן 40, על מנת שיקבל אישור כניסה למסיבה בקיסריה כדי שיוכל לצלם מבפנים.
כך, שרון תהיה מרוצה יותר, צילום מבחוץ כבר יש לה. רציתי להוכיח שאני טוב יותר…
ביום שני בערב דודי התקשר אלי בדרך למסיבה, כולו זחוח ומאושר. "תקבל יופי של תמונות", הבטיח. הבעל אכן היה שם. קיבלתי מדודי אישור במסרון ששלח אליי.
למחרת, ברגע שהגיע למשרד חטפתי את הקלטת מידו ומיהרתי לחדר הצפייה. דודי נכנס לוילה היוקרתית. בתוך הבית קיבלה את פניו חוה המארחת. זה לא היה שמה, אבל כך היא היתה לבושה. בעצם, לא לבושה.
זה נראה כמו סדום ועמורה, כולם עם כולם, כולם על כולם. כשהבחנתי בפעם הראשונה בבעל של שרון הוא עמד עירום ליד הבריכה. למרגלותיו כרעה על ברכיה בחורה בשנות ה-40 לחייה. דודי התאמץ לכוון את השעון שלו לכיוונו של הבעל.
למרות הטלטולים בצילום, ניתן היה לראות בבירור את בעלה של שרון, את כל מה שהוא עושה ואת מי שהוא עושה את זה איתן. הסרט היה ארוך, למעלה משעתיים. דודי רדף אחריו גם כשנכנס לאחד החדרים בווילה. דודי הגיע לשם ואז פתח את הדלת כאילו בטעות. זה ארך מספר שניות, אבל הספיק כדי לתעד מה שקרה שם.
המשכתי לצפות בקלטת ואז ספגתי את המהלומה. פערתי את עיניי, הרצתי את הסרט לאחור וראיתי אותה, את שרון, נשבע לכם. אי אפשר לפספס מישהי גדולה כמוה. היא ישבה עירומה על כורסא מקש באחת מפינות הגינה. לידה ישבה אישה והשתיים התנשקו בלהט. הייתי בשוק. "זו הלקוחה", אמרתי לדודי, "זו הזמינה את המעקב".
חיפשתי את שרון בשאר המקומות בסרט. היא נקלטה בעין המצלמה זמן מה פה, זמן מה שם. ראיתי שהייתה פעלתנית מאוד. מה היא עושה שם? חשבתי לעצמי. הייתי בהלם מוחלט.
באחת הסצינות קלטתי קעקוע בצורת סוס ים מוטבע ישבנה.למחרת כשהכל היה מוכן, טלפנתי אליה. ביקשתי שתגיע ולא הוספתי מעבר לכך. כשהגיעה למשרדי אחר הצהריים אמרתי לה שבשל תקלה בוידיאו שלי, לא נוכל לצפות בקלטת אצלי במשרד. "זה בסדר", אמרה, "יש לי היכן לראות". נפרדנו בלחיצת יד חמה וחזקה.
"קעקוע יפה יש לך", חייכתי אליה כשקמה והסתובבה לצאת.
"תודה", אמרה ושמה יד על הישבן תוך כדי חיוך. לפתע, נפל לה האסימון והחיוך שלה נמחק מיידית. "איך אתה יודע???"…
