מנכ"ל פורום ההורים הארצי: "אל תשבו ותשתקו"

ללא מעורבות ההורים ברמה הארצית, לא היה לנו היום:

רפורמת הצפיפות – שהסתדרות המורים ויתרה עליה במסגרת "אופק חדש", למעשה מכרה את עתיד ילדינו ויכולתם ללמוד בכיתות קטנות בנות 32 תלמידים, כפי שהחליטה הממשלה (כבר בשנת 1998 ושוב ב- 2009), בעבור בצע כסף. ואנו, פורום ועדי ההורים היישוביים, מחינו, הפגנו, שבתנו והגענו לבג"ץ, והשגנו זאת.

סייעת שנייה בגני בטרום-טרום- חובה – רבים לוקחים את הקרדיט, אבל, נאמנים עלינו דבריו של ראש הממשלה, שהודה לפורום ועדי ההורים היישוביים, על שבפגישה אישית איתו, בביתו, הציפו את הבעיה, פתרונה ועלותה.

חוק ביטוח תאונות אישיות, שהכפלת עלותו לא עניינה את הסתדרות המורים.

חוק הפיקוח על הצהרונים והרחבת בתי הספר של הקיץ והחגים, שיצאו לדרך חרף התנגדות הסתדרות המורים שהורתה לחבריה, שלא לשתף עם המהלכים הללו פעולה.

הרפורמה בנושא "לקויות הלמידה" והאבחונים, שלא היתה באה לעולם, אם פורום ועדי ההורים היישוביים, לא היה מגיש עתירה נגד משרד החינוך. כאן יש בהחלט מקום לציין לטובה את שיתוף הפעולה של יו״ר התאגדות המנהלים. ובשלב שני, של המשרד ששיתף את נציגי פורום ועדי ההורים היישוביים בגיבוש הרפורמה בתחום זה. אפשר לומר שבכל מקום שיש שיתוף פעולה דברים נפתרים וזזים לטובת הילדים וזאת דוגמא טובה.

ללא מעורבות הורים ברמה המוסדית (בית הספר או הגן), למעשה, היקף הפעילות במוסד החינוכי ואיכותה, היו מידרדרים ולמעשה מתבטלים, שהרי אי אפשר לקיים חגיגות פסח, שבועות, ראש השנה ועוד, ללא סיוע פיסי של ההורים או סיוע כספי (בניגוד לחוזר מנכ"ל) וסיוע בדברי מזון.

זאב גולדבלט, מנכ"ל פורום ההורים הארצי

ללא ועדי הורים מוסדיים, פעילים, מספר גילויי האלימות וההתפרצויות (שאנו מגנים ומוקיעים), היתה גדולה בהרבה, כי ההורים היו חשים שאין אוזן קשבת, ואין נציגות ראויה.

ללא הורים מתנדבים (ליווי טיולים, הצגות, מוזיאונים, הקמת תפאורה להצגות, תרומת ציוד הגברה ועוד), למעשה מוסדות החינוך, לא היו יכולים להוציא לפועל את תכניות הלימודים שלהם.

ללא "מס החינוך", הקרוי תשלומי הורים, מערכת החינוך לא הייתה מסוגלת לממש את תכנית הלימודים הבסיסית שלה.

התערבות הורים נדרשת והכרחית

אנו נחשפים בכל שבוע, במהלך שנת הלימודים לגילויי אלימות קשים של צוות פדגוגי (המאוגד מקצועית בהסתדרות המורים), שלא היו מגיעים לתקשורת ולידיעת הרשויות ללא התערבות פעילה והכרחית של ההורים החרדים לשלומם ולחיי ילדיהם. לא רוצים עוד פעוטות חסרי ישע שנחנקים למוות ומוכים על ידי גננות וסייעות.

ללא התערבות ההורים, המורה הפדופיל, היה ממשיך ללמד ולפגוע בילדי כיתות א' ו-ב', וללא התערבות ההורים, המנהלת שקיבלה אותו לעבודה, היתה ממשיכה בעבודתה כאילו כלום לא קרה.

התערבות הורים נדרשת והכרחית כאשר קיימת פגיעה מנטלית ותדמיתית של מורה בתלמיד/ה, באמירות פוגעניות, שישבשו ויהרסו את חיי הילד (כגון: ממך לא יצא כלום, או, אתה עצלן , במקום לברר את העילה לקשיים של התלמיד). היא נדרשת גם כאשר יש שימוש פסול ולא חוקי בכספי ההורים (תשלומי הורים ותרומות), וגם כאן, יש לנו עשרות דוגמאות.

אנו, ההורים מתערבים כעת, בניסיון לתקן ולשפר את החקיקה והתקנות שנושאים כגון, החינוך המיוחד והילדים האלרגיים. אנו דורשים שהשימוש בכספי ההורים ("תשלומי ההורים שהינם, מס חינוך לכול דבר), יעשה בפיקוח ובכפוף לאישור וועד ההורים.

אנו, ההורים, מתערבים כעת על מנת שכול מעונות היום וגני הילדים, יחויבו בהתקנת מצלמות, על מנת לעקור מן השורש את תופעת האלימות כלפי חסרי ישע (שהסתדרות המורים, נלחמת כנגד בחירוף נפש… אולי… כי יש מה להסתיר ?). אנו מתערבים על מנת להחזיר את שעות הפיצול, שמשרד החינוך גרע, בטענות שווא.

מעורבות מורים ומנהלים

בכל מקום שבו המורים ו/או הנהלות בית הספר יצרו שיח משותף עם ההורים ונציגותם, בית הספר, הגן והמוסד החינוכי, פרח וצמח, וזה כולל חברות מורים בקבוצות חברתיות עם הילדים/ תלמידים ו/או הוריהם.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון

עקבו אחרי דף הפייסבוק של השקמה חולון

התערבות פסולה של מורים ומנהלים, לעומת זאת, היא כאשר נעשים נסיונות להשפיע ואפילו להכתיב את הרכב ועד ההורים הכיתתי והמוסדי, למנוע התכנסות של ועדי הורים בבית הספר, למנוע הקמת ועד הורים מוסדי, בניגוד לחוזרי מנכ"ל (ויש לנו דוגמאות רבות לכך) וכאש קיימת הימנעות מהעברת דו"ח שנתי על השימושים בכספי ההורים והתמורות שקיבלו הילדים, בניגוד לחוק ובניגוד לחוזר מנכ"ל. או בקיצור, בראיית מערכת החינוך ובעיקר, הסתדרות המורים, על ההורים לפתוח את הארנק ולשלם, בלי שאלות (שהרי המורה יודע טוב יותר, הגם שהשכלתו, לעתים קרובות, פחותה משל ההורה בוועד); על ההורים להתנדב ולעשות כל מה שהמורה או בית הספר מטיל עליו, בלי שאלות ובלי לחוות דעתו, משל היינו בצבא, או במערכת חינוך צפון קוריאנית. וכמובן,  לא צריך ועד הורים , בעיקר לא מי שלומד ומכיר את החוקים וחוזרי מנכ"ל טוב מסגל בית הספר ודורש את יישומם.

עם הפנים לעתיד ולקהילה

בתי הספר במאה ה- 21 ממשיכים ללמד בדיוק כפי שלימדו במאה ה-19. המורה הוא מקור הידע והתלמידים יושבים ומקשיבים לו. הבעיה היא שעברו 200 שנה והעולם סביב השתנה. עשר החברות הגדולות בעולם אינן מייצרות מוצרים מוחשיים אלא עוסקות במידע, העבודה הפכה מהיררכיה שבה המנהל יודע הכל לעבודה שיתופית.

בתי הספר לא השתנו. בתי הספר אינם מכינים את התלמידים לחיים מכיוון שאין להם את הכלים לעשות זאת, מחצית מהתלמידים שמתחילים ללמוד בכיתה א יעסקו כשיהיו בוגרים במקצועות שאינם קיימים כיום ומקצועות רבים שקיימים כיום ייעלמו מן העולם בשנים הבאות.

בתי הספר חייבים להשתנות על מנת להתאים את עצמם למאה ה-21, הם חייבים להיפתח לקהילה שבתוכה הם חיים ובמקום להתבצר ולנסות לגרש את ההורים, הם חייבים להכניס את ההורים פנימה כי רק בעזרת הקהילה, בתי הספר יצליחו להשתנות ולהכין את בוגריהם לעולם.

על מנת לעשות זאת בתי הספר חייבים לאמץ מודל קהילתי, הם חייבים לנהל דיאלוג עם הקהילה שבתוכה הם נמצאים, להבין את צורכי הקהילה, את היכולת של הקהילה לתרום לבית הספר ולייצר מודל של למידה שיתופית שבה כולם לומדים וכולם מלמדים.