בצל משבר הקורונה, מסיים ד"ר צחי לוי, את שנתו הראשונה במסגרת ההתחמות ברפואת לב, במרכז הרפואי וולפסון. כעת הוא מספר ל"השקמה חולון" על השנה המאתגרת שעבר בהתמחות ועל החשש שהקורונה עלולה להשבית את המחלקה.
ד"ר לוי, בן 37, נשוי ואב לבן, מתגורר ברמת אביב. לבית החולים וולפסון הוא הגיע בשנתו השישית ללימודי הרפואה וכבר אז הוא נמשך לתחום רפואת הלב. זאת לדבריו, במיוחד לאחר שראה את מיזם "הצל ליבו של ילד", במסגרתו מובאים ילדים חולי לב ממדינות עולים שלישי ומהרשות הפלסטינית, אל מחלקת הלב בוולפסון, בה מצילים את חייהם.
"הילדים ממדינות עולם שלישי ומהרשות הפלסטינית מגיעים עם בעיות בלב. יש פה צוות מיומן שיודע להתמודד עם הקשיים ולהציל את חייהם של הילדים. ראיתי את זה ומאוד משך אותי לעזור לילדים", אומר ד"ר לוי ומתאר, "אתה רואה ילד שבקושי מצליח ללכת חמישה מטרים ולאחר הטיפול משחק כדורגל בעצמו. זו גאווה".
למה דווקא התעסקות בלב?
"נמשכתי עוד מתקופת הלימודים להתמחות לב. מה שיפה במחלקה בוולפסון, זה שהיא נותנת את השילוב של טיפול לב לילדים ומבוגרים. כשהגעתי לשם גיליתי עולם ומלואו".
ד"ר לוי מתאר מקרה של ילד, אותו הוא ליווה משלב הניתוח ולאורך השיקום. בתהליך הוא ראה איך הילד שקודם לכן לא יכל לזוז בכוחות עצמו, סיגלו לו חיים פעילים של ילד בן גילו. "הוא היה בן שמונה ממדינה ענייה באפריקה. הכנסנו אותו לניתוח ואני ממש זוכר את המבט המפוחד שהיה על פניו רגע לפני שהכנסנו אותו. ראיתי איך הילד עובר את הכול, עוד משלב הניתוח ואז לאט לאט חזר לחיים רגילים. היום הוא משחק כדורגל".
במקרה אחר, היה ד"ר לוי שותף להצלתה של תינוקת בת פחות משנה. "הגיעה אלינו תינוקת מאוגנדה שהיה לה מום בלב שדרש ניתוח כבר בגיל חצי שנה. מאוד התחברתי אליה. הכנסנו אותה לניתוח והצלחנו להציל אותה. בהמשך, אימא שלה שלחה לי תמונות שהראו איך היא התפתחה. הרגשתי גאווה שאני חלק מהדבר הזה. ילד זה ילד. לא משנה מאיפה".
רוצים להישאר מעודכנים?
הפעילות שלכם תורמת לדעתך לשינוי חיובי בגישה כלפי ישראל?
"לא מעט מהילדים המגיעים לטיפול במחלקה, באים ממדינות וישויות פוליטיות אשר לא מקיימות קשרים ידידותיים עם ישראל, לרבות רצועת עזה. תמיד מציירים אותנו כמו שטן. ההורים של הילדים מבינים שהצוות הציל את הילדים שלהם, זה גורם להם להסתכל עלינו בצורה יותר חיובית".
כמו כן, לא פעם קרה שהרקע העויין עלול לגרום לסכנת חיים ממשית כלפי החולים. כך, למשל, קרה במחלקה לפני כמה חודשים, אז תינוק מרצועת עזה הגיע לקבל טיפול מציל חיים, אך זה היה מאוחר מדי עבורו. "הוא הגיע בשלב מאוד מאוחר במחלה שלו כי הרשויות בעזה לא שחררו אותו בזמן. הוא חובר למכונת לב ריאה והוא פשוט קרס אחרי 20 יום".
איך אתם מתמודדים עם משבר הקורונה?
"במחלקה קיים חשש שיקרה מצב שבו אחד מן המטופלים יתגלה כנשא מאומת של הנגיף ועקב כך יביא להשבתה של חלקים מהמחלקה. יש הרבה אי ודאות על ניתוחי חירום שקורים. לפני יומיים אמרתי לאשתי שאני בדרך הביתה, מביא חולה קורונה לאקמו. יש לנו מיגון וחיטוי, כך שאני עכשיו אמור ללכת למחלקת קורונה ואני מתמגן מכף רגל ועד ראש".
"חולי הקורונה שבאים אלינו שוכבים בטיפול נמרץ כללי. הקורונה יכולה לסכן, אבל אנחנו בודקים פה את כולם. מדי כמה ימים אנחנו מבצעים סקר בדיקות. כל חולה שמגיע למחלקה, אנחנו בודקים אותו. כך זה בכל המחלקות, אבל הפחד קיים".
