הבוקר, מזו תקופה ארוכה, תלמידי כיתות ז'-י' חוזרים ללמוד בבתי הספר.
סגן ראש העיר ויו"ר סיעת "מצטיינים בחינוך" שמשמש גם כמורה בתיכון, עזרא סיטון, אומר בשיחה עם "השקמה חולון" כי הוא מתנגד בעיקרון לחזרתם של תלמידי הכיתות הללו מכיוון שעדיין לא יודעים
את ההשלכות של פתיחת מערכת החינוך. זאת, לאור לקחים שהופקו במקרים קודמים בהם מערכת החינוך שוב נכנסה לסגר לאחר פתיחתה.
האם אתה תומך בפתיחת מערכת החינוך לכיתות ז'-י'?
"בעקרון אני מתנגד לחזרתם של תלמידי כיתות ז'-י' וזאת מכיוון שעדיין איננו יודעים את השלכות חזרת כיתות א'-ו' וי״א-י״ב.
מתוך הלקחים הקודמים, מיד לאחר פתיחת המערכת נכנסו שוב לסגר.
מעבר לזה, לשכבות אלו אין בגרויות ומאידך לא מדובר בגילאי יסוד שהם קריטיים יותר, כך שלא ברור מה הדחיפות לרוץ ולפתוח".
כיצד נערכים ומתמודדים עם הפערים הפדגוגיים וחשוב לא פחות הקשיים הרגשיים שחווים התלמידים בתקופה הנוכחית?
"בנושא הפערים הפגדגוגים, על ההורים להיות ערניים מתמיד משום שבסופו של דבר, רוב הזמן התלמיד נמצא בבית
בתקופה זו ההורים חייבים להיות נוכחיים ומשמעותיים מאוד עבור ילדם, גם בהיבט הלימודי וגם הרגשי.
אסור לצבור פערים משמעותיים מדי ועל ההורים לבדוק את נושא שיעורי הבית של הילד, להשתתף איתו במשימות עד כמה שהדבר אפשרי, להיות נוכח.
במקביל ליזום שיחה עם המחנכת והמורים המקצועיים ולהבין היכן הילד נמצא מול הכיתה ובכלל. ההורים חייבים להיות הרבה יותר מעורבים מאי פעם, הדבר מקרין על הילד והחוויה הזו תעצים אותו.
לא די בלקנות לו משחק, יש לשחק איתו, לא די בלקנות ספר, יש לשבת ולשמוע אותו קורא. לצאת עם הילד לטיול ברגל, לשמוע אותו ולחוות אותו, זה דורש זמן אבל זה אדיר מבחינת הילד.
לשם כך יש לפנות זמן ומה יקר לנו יותר מהילדים שלנו"?
צעירים רבים חוששים או מסרבים להתחסן. מה תרצה למסור להם?
"כדאי שיראו את מחלקות הקורונה היום בבתי החולים, הן מלאות בצעירים. צעירים בריאים ללא מחלות רקע שמסתבכים עם המחלה.
אנו שומעים מדי יום על טרגדיות של צעירים ומכל אחד מהם אתה שומע שעשו שגיאה נוראית שלא התחסנו או שהלכו שבי אחרי כת הלא מתחסנים".
בתור מורה בתיכון, האם אתה חש את הקשיים והתסכול בקרב התלמידים? ומה קורה בקרב צוותי ההוראה?"
ברור שיש קושי מסוים אבל כמו כל דבר מחפשים את הדרך להתגבר וליצור עבור הילד את המרחב והתמיכה כדי לסייע לו.
צוותי ההוראה עושים מעל ומעבר עבור התלמידים ויש להבין שגם הם מתוסכלים במידה מסוימת מהמצב ומתרגלים מחדש את מערכי השיעור שלהם בהתאם לדינמיקה החדשה שנוצרה. בעיקרון יש לומר כי
אין תחליף לשיעור פרונטלי".
ולסיום – מה הקורונה לימדה אותך? האם אנחנו רואים את האור בקצה המנהרה ונחזור בקרוב לחיים "רגילים"?
הקורונה אפשרה לכל אחד מאיתנו להתבונן פנימה, מעין פסק זמן מהריצה האין סופית של כל אחד מאיתנו ולהבין מה בסופו של דבר הוא הדבר הנכון והחשוב לכל אחד מאיתנו. יש כאלה שגילו שיש להם משפחה.
יש כאלה שהבינו שהעבודה היא חלק מהחיים ולא עיקר החיים וטוב שכך. נושא הערבות הדדית מקבל משנה תוקף ועוד. נושא החיסונים והיקפו משאיר קצה של אור וכולנו תקווה שאכן כך אבל מי יודע".
