״הייתי בת 24 כשסבא קיבל מסמכים למלא מהרשות לזכויות ניצולי השואה. גדלתי בבית עיראקי מסורתי, אכלתי קובה ושתיתי צ'אי בסיטונאות אבל מעולם לא ידעתי שהיו נאצים בעיראק, כך לראשונה שמעתי על מאורעות ה"פרהוד" – יומיים של פרעות שקרו ב1 ליוני 1941, חג השבועות, נגד היהודים בעיראק, בעקבות הסתה פרו-נאצית מתוכננת של הממשל והשגריר הגרמני פריץ גרובה. אז החלטתי לעשות את המעט שאני יכולה, בתור דור שלישי וסטודנטית לאנימציה – ליצור סרט.
במקביל, אניטה חברתי התחילה לחקור לעומק את המהפכה האסלאמית, שהביאה את משפחתה לעזוב את איראן בסוף שנות ה70 לישראל.
ההבנה המחלחלת ששפת האם של הסבים והסבתות שלי הולכת להיעלם, יחד עם מסורות ותרבויות שהביאו עימם היהודים מעיראק ואיראן, הובילו אותנו לאחד כוחות ולהשתמש בסרט הגמר בלימודים בבצלאל כדי לממש את המטרה – שימור ותיעוד של התרבויות והפצה של סיפורן.
הסרט מגולל את סיפורן של רחל בעיראק וליילה באיראן. שתיהן חיות בשלווה בארצן עד שהן נאלצות לברוח ולעלות לישראל עקב מאורעות הפרהוד והמהפכה. הן מאבדות את ביתן ותרבותן אך מוצאות נחמה בתה ואחת בשנייה.
בתור חולוניות, היה זה טבעי עבורנו לעבוד ב"אליעזר" מרכז הצעירים של חולון ברחוב בן יהודה, מקום שהיה לנו לבית שני. הרכבנו את התסריט של הסרט בפתקיות על קירות המרכז והייתה חוויה נהדרת לפגוש כל פעם אנשים וסטודנטיות שהגיעו לעבוד בחלל העבודה הפתוח יחד. העובדות של המרכז כבר היו חלק מההפקה ונשמח בעתיד הקרוב לעשות שם הקרנה לכבוד שחרור הסרט לאינטרנט. מומלץ לעקוב אחרי דף הפייסבוק של הסרט ושל המרכז לעדכונים!
עשינו מחקר מקיף של איסוף עדויות מהמשפחות, ממאמרים וספרים ביוגרפיים. ביקרנו במוזיאון מורשת יהדות בבל וצילמנו רפרנסים ללבוש, למבנה של רחוב בבגדד, לכלים ואביזרים. ראינו המון סרטים רלוונטיים בנושאים, לייב ואנימציה יחד. בנוסף, פנינו לעזרה מקבוצת "משמרים את השפה העיראקית" בפייסבוק באיסוף של סיפורים ובתרגום של הדיאלוגים לניב העיראקי-יהודי. עודד עמית ושוש רוט מהקבוצה גם הפכו בהמשך ההפקה למדבבים של הדמויות בסרט!
התסריט היה מאתגר במיוחד. היינו צריכות למצוא מוטיב שישזור את שני הסיפורים – ושם הגיע התה. תגלית רנדומלית הובילה אותנו למבנה המיוחד של כוס ה"סטיקאן" שהיה זהה בשתי המדינות, וטקסי התה שהיו חלק בלתי נפרד מהתרבויות עזרו לנו לאפיין את השונה והדומה בין שתי הדמויות וארצן.
רצינו שליילה הפרסית תפגוש את רחל העיראקית בירושלים (אם כבר ערי בירה…) , אבל באותה שנה יצאה הסדרה "סאלח – פה זה ארץ ישראל" שטלטלה את נקודת המבט שלנו על חוויית העולים לישראל ושינינו את הסוף כך שמפגש השיא יקרה על גג בשיכון ישראלי שכוח אל, מנותק מכל העושר התרבותי והחברתי שהדמויות היו רגילות אליו.
הסרט שלנו הוא רק טיפה בים. יש כל מיני פרויקטים לשימור של התרבויות והשפות של יהדות המזרח וצפון אפריקה כמו קבוצת המשמרים, "לשון הבית", קרן מיראז'… אך מעט מאוד יצירות אמנותיות בישראל עוסקות בנושא, ובאנימציה בפרט. נותר רק לקוות שהדור השלישי ימשיך לחקור וליצור בהשראת השורשים שלו. כי בעוד כמה דורות, כשהניב המקורי של השפות והמסורות ייעלמו, הסיפורים והסרטים יהיו השאריות שישאירו אותם בחיים.״
רוצים להישאר מעודכנים?
הסרט יעלה בקרוב לצפיה ברשת ב1.6 – יום הציון למאורעות פרעות הפרהוד שקרו בעיראק!
https://www.facebook.com/
