חייה של דניאל אשל ניצלו בילדותה, גם כיום היא נאלצת לאכול לאט, ועתה היא מציינת הוצאת ספר בכורה שזוכה למחמאות. הסופרת הצעירה דניאל אשל מרמת השרון, הוציאה לאור את ספרה "שפה היברדית" (בית-עקד ספרים). זהו קובץ סיפורים מפתיע של מי שנחשבת בעיני ציפי שחרור, עורכת, משוררת וסופרת שערכה את הספר – כסופרת ישראלית צעירה ותגלית מרתקת במיוחד לאור העובדה שמדובר בספרה הראשון.
בספר יש שתי נובלות ו-20 סיפורים קצרים בנגיעות ובניחוחות אקזוטיים המושפעים ממקומות שבהם נדדה אשל. עם זאת, זהו ספר ישראלי מאוד המביא לקורא את הווי דור ה־Y בישראל מבעד לסיפורים תוססים וצעירים, שמשקפים את הלוך הרוח הישראלי בעידן מורכב זה. מנעד הנושאים שבהם נוגעת אשל בסיפוריה הוא רב, ולדברי שחרור היא מרתקת את הקוראים באופן שהיא מתארת את הדור הזה, דור המתלבט ומתקשה להיפרד מנעוריו.
הסופרת דניאל אשל, צילום נדיה בלקינד
שפה היברידית הוצאת בית עקד ספרים
החיים של דניאל לא היו פשוטים כאמור. בראיון מיוחד היא מגלה כיצד חייה ניצלו לאחר שנולדה עם צינור ושט סתום וקטוע, וכמה שעות לאחר מכן עברה ניתוח. "גילו את זה לאחר שפלטתי את כל החלב שינקתי. עד היום אני אוכלת לאט כי זה עלול להכאיב לי, במיוחד כשאני במתח או בלחץ. ללא הצלקת על הגב שנותרה מהניתוח לא הייתי קיימת. עם השנים גדלה איתי הצלקת וכבר אי אפשר להסתיר אותה. אני לא מודעת לכך שהצלקת נמצאת על הגב שלי, למרות שאחרים רואים אותה. כילדה הפריעה לי מאוד הצלקת, אבל פיתחתי שיטה שכשניגשים אליי ושואלים בלי בושה: 'מה יש לך בגב?'. אני עונה להם: 'נשך אותי כריש' או 'שרט אותי אריה'. לפני השירות הצבאי, כשהייתי בטיול ללונדון עם אמי, ראינו שם אישה עם שמלה פתוחה בגב עם אותה צלקת בדיוק. איני מודעת לכך שהצלקת נמצאת שם, אבל אחרים רואים אותה".
היא גדלה בהרצליה בבית עם הורים שעבורם הלימודים וההישגים הלימודיים חשובים מאוד. מגיל חמש ועד 17 התאמנה בהתעמלות מכשירים ובמקביל יצרה בחוג קרמיקה. "הייתי ילדה שקטה מאוד, אבל היו לי הרבה חברים טובים, כולל חברות טובות מהתיכון שאיתן אני בקשר מצוין עד היום. בבית הספר היסודי הייתי יותר טום בוי, ובחטיבה ובתיכון לקח לי יותר זמן להתבגר והייתי שקטה מאוד. תמיד נראיתי כמו פיטר פן".
בצבא שירתה כמש"קית מודיעין בבסיס גלילות, ובמסגרת תפקידה נסעה לבסיסים רבים ברחבי הארץ. אחרי הצבא החלה ללמוד גרמנית דרך מכון גטה. מדי שבוע היא מלמדת בזום גרמנית באמצעות ארגון יוצאי גרמניה, אנשים שהוריהם היו דוברי גרמנית ומעוניינים לחזור לשורשיהם.
לדבריה, הישראלים הם עם שנודד והצעירים כיום מטיילים בחו"ל 5-4 פעמים בשנה, פחות קונים דירות ומעדיפים לחיות ברמת חיים גבוהה. "זה דור שאוהב לזגזג ופחות להתקבע ולהתחייב לדבר אחד. זה דור מיוחד, שהתחיל את החיים כשכתב היד היה יפה מאוד והיינו משחקים בחוץ ובמשחקי קופסה ומהר מאוד השתנה העולם ועברנו לסמרטופונים ולמסכי מגע".
רוצים להישאר מעודכנים?
הספר הבא שעליו היא עובדת נכתב על הורי הסבתא שלה רות, שעלו לארץ מגרמניה. "החלטתי לכתוב ביוגרפיה אבל שיהיה כתוב כמו רומן. מדי יום רביעי פגשתי את סבתא שלי רות כדי לאסוף מידע ממנה, וכעת אני יושבת וכותבת. החוקרת שבי מהאוניברסיטה נשארה ומבליחה. כך עשיתי תחקיר מעמיק וחלק גדול מהדמויות שאני כותבת עליהן הגיעו ממקומות שונים בארץ ובעולם. יצרתי קשר עם אנשים אלו וחלקם הגיעו לפגישה עם סבתי. אחד מהם אף הביא לי יומן שכתבה אחת הדמויות המופיעה בספר. גם כתבתי סיפורים קצרים נוספים בתקווה לספר שלישי נוכחי, אבל קשה מאוד להקדיש זמן לכתיבה נוספת כשעסוקים בדברים רבים במקביל".
תגובות