תערוכה חדשה נפתחה החודש במוזיאון הילדים בחולון, שם התערוכה משאלה אישית. התערוכה היא שיתוף פעולה של המוזיאון ועמותת TIKVA2GO.
מדובר בתערוכה קטנה ומרגשת הכוללת כ־30 יצירות שנבחרו בקפידה מתוך פסיפס ישראלי מגוון, ילדים לצד מבוגרים, אמנים לצד חולמים, יוצרים מקצועיים לצד קולות אישיים ופשוטים מהלב. בחלל התערוכה מוצגים ציורים, צילומים, פסלים, טקסטים ועבודות מקוריות סביב הנושא משאלה אישית. היצירות תוצגנה בגלריית כף – קפה עד 31/12/2026. הכניסה לתערוכה פתוחה לקהל הרחב ללא תשלום בשעות הפתיחה של המוזיאון.
גלרית כף קפה, מוזיאון הילדים חולון, צילום באדיבות המוזיאון
בנוסף ליצירות ולהשלמת החוויה מוצגים קיר צילום ייחודי עם צמח שן־ארי מוגדל, המייצג את רעיון המשאלה, מתחם לעצירה, חשיבה, כתיבת משאלות אישיות והדבקתם על קיר משאלות, מיצב הנפשה אינטראקטיבי בגודל כ־2×3 מטר, נקודת סלפי ייחודית, המשלבת טכנולוגיה ומאפשרת ליצירה להתעורר לחיים באמצעות הטלפון הנייד. המבקרים יפיחו חיים בדמויות המוגדלות שיבקעו מהיצירה ויצרו לעצמם מזכרת תוך שהם משתלבים בסצנה המונפשת.
רוצים להישאר מעודכנים?
הצצה לחלק מהיצירות:
נטע גנור: "ביצירה מתוארת ילדה בכיסא גלגלים, שפורשת את היד שלה לעבר חד-קרן מכונף ומעופף. הציור קשור אליי בצורה מאוד אישית ועמוקה; הילדה צוירה בדמותי, ומביעה את משאלת הלב שלי, שהיא לפרוס כנפיים ולעוף, להמשיך ולהתגבר בכל יום על המגבלה שלי ולהמשיך להגשים חלומות".
אורלי אהדי – אישה, חיים, חירות. אורלי תושבת אזור. הפסל נוצר בהשראת מחאת הנשים באיראן לאחר מותה של מהסה אמיני. הדמות מייצגת נשים אמיצות שיצאו לרחובות, חשפו את שיערן ודרשו חירות, חיים וכבוד. על ראשה מופיע דגל איראן, כסמל לזהות, כאב ותקווה לשינוי. בגב הפסל מופיעים שני אלמנטים דמויי כנפיים בהשראת מוטיב פייזלי – סמל של חירות, תנועה ורוח נשית שאינה ניתנת לכבילה.
ניתאי וקס קונביץ (בן 9) – "אם הייתי יכול לעוף, הייתי מרגיש חופשי ורואה מלמעלה מדינות רחוקות ונופים יפים. גם אתם יכולים לבחור לאן הייתם רוצים לעוף בדמיון".
שירי פוזננסקי בת ה-9 ואמא שלה, מירי זולטי פוזננסקי, תושבות העיר חולון. שירי כתבה סיפור קצר – "החלום שהתגשם" ואמא מירי כתבה שיר "עת האביב הגיעה".
תגובות