מרדכי ("מורדי") זורע נמצא כבר שנים בכוננות מתמדת, דרוך לכל קריאה של גורמי ההצלה, משטרה, מכבי אש, מד"א, כפורץ מנעולים לבתים. לא פעם הוא נתקל במצבים קשים, לא נעימים, אפילו עצובים. לא פעם הוא מגלה לאחר הפריצה את בעל הדירה הוא ללא רוח חיים, לפעמים גם לאחר התאבדות. "קשה, קשה לי מאוד. אני נתקל באירועים קשים ביותר יחד עם כוחות ההצלה, אבל אני רואה בעבודה שלי מצווה, שליחות", אומר מורדי, בן ה-75. כאשר הוא מוזעק למה שהוא מכנה "אירועים קשים", הוא מעדיף שלא לקחת כסף עבור העבודה. זה קורה כאשר מדובר באסונות. גם כאשר קשישים או נזקקים ננעלים מחוץ לבית הוא מעדיף שלא לקחת תשלום.
מורדי החל לפרוץ מנעולים כמקצוע כבר בגיל צעיר. "התחלתי לעבוד בהוצאה לפועל, ונדרשנו לא פעם לפרוץ מנעולים ולהיכנס לדירות, הכל כמובן בהתאם לצווי בתי משפט ובאופן חוקי. המנהל שלי לימד אותי את התורה הזו אט אט, ובמשך הזמן למדתי, צברתי ניסיון, התמקצעתי ועם השנים לומדים עוד וצוברים ניסיון וידע. אין מנעול שיעמוד מולי", הוא מספר.
גם אז ועד היום, העבודה מזמנת למורדי לא מעט מקרים, חלקם הגדול עצוב ומצער. "אני כבר לא יכול לספור את המקרים שבהם הוזעקתי על ידי כוחות ההצלה, פרצתי את המנעול ומצאנו למרבה הצער את מי שהלך לעולמו. זה קרה גם כאשר המוות הוא טבעי אבל גם קשה יותר – כאשר אדם שם קץ לחייו. זה קשה לראות, לחוות, כואב הלב ממש, אבל זו העבודה שלי".
ומקרה אחד הוא זוכר במיוחד: "הוזעקתי לפרוץ דלת של אדם שלא נראה כבר כמה ימים", הוא מספר, "פרצנו לדירה והתחלנו לחפש אחריו. השוטרים סבבו בדירה חיפשו בכל מקום ולא מצאו. כבר רצינו ללכת מהמקום, כאשר לפתע ראיתי קצה בגד מבצבץ מארון שנראה נעול. למרבה הצער, מצאנו את גופתו באותו ארון".
מקרים רבים לדבריו, הם של קשישים שננעלים מחוץ לביתם. "זכור לי מקרה שבו השוטרים הזעיקו אותי בשעת לילה מאוחרת לבניין מגורים בעיר, והסיפור היה שקשיש ניצול שואה יצא לאירוע וכאשר חזר – לא הצליח לפתוח את דירתו ונותר בוכה וחסר אונים בחדר המדרגות", מספר מורדי, "השכנים הזעיקו אותנו והגענו במהירות. השוטרים ואני איתם. כאשר ניסיתי לפרוץ את הדלת, הבנתי שהמפתח תקוע מבפנים – מה שעורר חשד שיש פורצים בדירה כי הקשיש הבהיר שהוא יצא ונעל. הוא גם סיפר שיש כלב בדירה, אבל לא שמענו את הכלב, מה שעורר חשש גדול יותר".
"השוטרים נערכו וכאשר הצלחתי לפתוח את הדלת, התבררה התעלומה: הכלב שמע את בעליו חוזר הביתה, ומרוב שמחה קפץ על הדלת ותוך כדי – הוא דחף מפתח שהיה בקצה המנעול פנימה", הוא ממשיך, "זו העבודה שלי ואני גובה כסף אבל לא בכל מקרה. במקרים של נזקקים למיניהם, קשישים, חולים, ניצולי שואה או אסונות, אין שום כסף. החיוך של מי שהצלחתי לחלץ ולפתוח לו את הדלת – שווה לי הכל".
