קוראים לי יולנדה גואטה ואני מלאה, כן, אני מלאה וטוב לי עם זה. אבל גם לי יש גבולות, הפעם הם נפגשו במודעה של מסעדה שקוראת לנשים יפות ובעלות "מבנה גוף מלא מאוד" לקחת חלק בלוח שנה מטעמם. מי מאיתנו לא ראתה בעבר את המודעה שקראה לנשים: "בא לך להופיע בלוח שנה של בלייזר?", וענתה בקול חזק: "ברור".
כן, גם אני מאוד רציתי, תמיד חלמתי לדגמן ולהיות מפורסמת. למען האמת, אני חושבת שכל נערה צעירה וגם בחורה בת גילי, בת 39 (שזה ה-20 החדש), הייתה רוצה להרגיש מיוחדת ליום אחד עם כל תשומת לב מסביב. אחרי הכל, בוחרים לי בגדים, מאפרים אותי, מסדרים לי את השיער ונותנים לי להרגיש מלכה ליום אחד. אלא שלא. לגמרי במקרה, במהלך ארוחת הצהריים של שבת, נתקלתי במודעה של מסעדת גורדוס, שהציעה לנשים לבוא ולקחת חלק לוח שנה שמשותף למסעדה ולעיתון בלייזר. לפי הדרישות אני אמורה להיות בחורה יפה, אוקיי, בזה אני חושבת אצליח, אבל במודעה ביקשו שאהיה גם בעלת מבנה גוף מלא מאוד.
זה היה משפיל. בעיניי אין שום הצדקה לקחת בחורות "מלאות מאוד" לסוג של קרקס מבזה, שכל תכליתו הוא יחסי ציבור למסעדה שמעודדת השמנה ובצורה הבוטה ביותר. יש מקום ללוח שנה לכולן, לכל הנשים בכל הצבעים, בכל המידות ומכל הסוגים. אבל בגורדוס בחרו לעורר פרובקציה במסווה של התחשבות בקהל שבדרך כלל נמצא בשוליים, ולא מרגיש שייך לעולם האופנה שמקדש את הסגידה לרזון.
וזו הסיבה שאני ונשים נוספות לא יכולות לקחת חלק בקרקס המבזה הזה. הבטחתי לעצמי שאני אוהב את עצמי בכל גודל ובכל משקל, אבל מודעה כזו, שלמות עצמית או לא, מטלטלת אותי ועוד רבות אחרות שאף פעם לא באמת הרגישו שלמות עם עצמן ותודות לגורדוס גם לא יוכלו להרגיש שלמות. אז במקום להתבזות ולשתף פעולה עם פרובוקציה זולה, החלטתי לפנק את עצמי ולעמוד, עם גופי, מול צלמת שתיתן לי להרגיש מלאה ויפה, בלי הגדרות, בלי פרסום משפיל.
קוראים לי יולנדה גואטה, אני מלאה ואני לא מוכנה למכור את עצמי לשום לוח שנה שבעולם, בטח לא מהסוג המבזה.
