רוני שינקמן, רק בת 25 וכבר מחזיקה בטייטל "מובילת דעת קהל", עם קהל גדול שעוקב אחרי הפרסומים שלה באדיקות. את הדרך לתואר בן זמננו התחילה בגיל צעיר, אבל הפרסום הגדול הגיע אליה כאשר חשפה רומן אישי, סיפור אהבה שהתחיל בילדות, נמשך בנעורים אל הבגרות והסתיים באחרונה, אחרי לא מעט עליות ומורדות, בחתונה עם בחיר ליבה ברק.
"בגיל 12 פתחתי את הבלוג הראשון שלי ומאז אני לא מפסיקה לכתוב", היא מספרת. "הפלטפורמה אמנם השתנתה, אבל תמיד כתבתי על עצמי. כשהתחלתי, הייתי ממש צעירה ולא כתבתי דברים עמוקים מדי או עם רבדים חושפניים אלא יותר על פעילות היומיום שלי". השינוי התרחש, לדבריה, כאשר חוותה פרידה קשה אחרי זוגיות ארוכה ומצאה את עצמה כותבת על המשבר בחייה ומשתפת: "פרקתי את התחושות הקשות בפייסבוק, והתגובות וההדים שהגיעו בעקבות זאת גרמו לי להרגיש טוב והבנתי שגם לאחרים זה עושה טוב. לא תכננתי לכתוב ולספר לכולם על החיים שלי, אבל הפוסט הראשון גרם לכך שנפתחתי, ואנשים סיפרו לי שהדברים ששיתפתי עזרו גם להם להתמודד עם חוויות שעברו בעצמם, אז חשבתי לעצמי למה לא בעצם?".
וכך, את סיפור האהבה שלה גוללה שינקמן בבלוג שלה ובסטטוסים בפייסבוק. החומרים שפרסמה לכדו את עיניהם של המוציאים לאור בהוצאת "קוראים", שהציעו לה לאגד אותם לספר. כיום ניתן למצוא את ספרה "אהבה בין הטיפות" על מדפי חנויות הספרים והיא כבר מתכננת את הספר הבא.
זה דורש אומץ להיות כל הזמן חשופה.
"לא הייתי קוראת לזה אומץ. אני בוחרת מה לחשוף, מה לפרסם ומה לא. זה נכון שאני די כותבת כל מה שעובר לי בראש אבל אני עושה גם את הסינונים שלי. במידה שאני חושבת שאנשים עלולים להיפגע ממשהו, אני אמנע מכך. בנישה שלי, על עצמי, אני משתפת הכל. לא הייתי קוראת לזה אומץ כי זה די מה שעובר על כולם, רק שהם לא מדברים על זה".
ברק ורוני בגיל 17. "הוא הסתכל עלי אחרת"
את הפרידה כואבת, שהובילה אותה לפתיחת הבלוג, היא זוכרת עד היום, אולי בזכות העובדה שאותו בחור ששבר את ליבה הוא היום בעלה מזה שבועיים. "אנחנו נפרדנו וחזרנו", היא אומרת מיד ומוסיפה: "אנחנו החברים הכי טובים מגיל 13, למדנו יחד באותה כיתה ואז הוא עזב את בית ספר וזה היה לי קשה למרות שנשארנו ידידים. אבל זו היתה תקופת נעורים שהרגשתי בה פחות נחשקת והוא היה הבחור שהסתכל עלי בצורה אחרת. אחרי שנה נפגשנו שוב במקרה או שלא כל כך במקרה כי ידעתי שאראה אותו. זה היה ערב יום העצמאות וידעתי שנהיה באותו מקום ורק חיכיתי למפגש הזה".
שינקמן בהשקת ספרה. "איגדתי את הפוסטים"
אבל אז התברר שכבר יש לו חברה חדשה…
"נכון, ואז גם פחות שיתפתי את החברות שאני דלוקה עליו, המשכנו להיות החברים הכי טובים, מתייעצים אחד עם השנייה על זוגיות, יוצאים עם אחרים, אבל עדיין כל הזמן ביחד. הייתי עוזרת לו להכיר בנות ומה שמצחיק זה שהן חברות שלי היום".
מתי באה התפנית, המעבר מהפרנד–זון לזוגיות הנכספת?
"רק בגיל 19 נפל לנו האסימון שזה זה, שנועדנו זה לזו. הוא היה קצין ולוחם, עברנו את כל תקופת הצבא ביחד ונפרדנו כשנסעתי לטיול אחרי צבא. הפרידה הציקה לנו וחצי שנה לאחר שחזרתי – חזרנו שוב זה לזו. התכנון הוא עוד שבועיים לטוס לירח דבש למקסיקו, להמשיך את הטיול מאיפה שהפסקתי אותו אז".
איך הוא קיבל את זה שאת כותבת כל מה שקורה ביניכם?
"בתקופה של הסטטוס הראשון בפייסבוק, לא ממש ביקשתי ממנו רשות. רציתי רק לפרוק ולשתף. בחצי שנה שבה לא היינו יחד פרסמתי המון דברים לא רק עליו. היום לפעמים כשהוא אומר לי משהו, הוא מסתכל עלי וכבר יודע שזה ייכנס לסטטוס, אבל הוא מאוד תומך בי ומאמין בי".
אז מה בחיים לא תשתפי ומה לא תפרסמי?
"לא דברים גסים מדי ולא דברים שעלולים לפגוע במישהו. אני מנסה מאוד להיות פוליטיקלי קורקט. אני לא אתכחש לדברים שבהם אני מאמינה או שאתמוך בדעה שפופולרית יותר מהדעה שלי, אבל אמנע מלהתנסח באופן שעלול לפגוע במישהו ולא אשתמש בהומור שחוראו בבדיחות על קבוצות או קהילות"
מאיפה מגיעה גישת הפוליטיקלי קורקט, האם נפגעת בעצמך? היו תגובות קשו לדברים שכתבת?
"בוא נאמר שלא מעליב אותי אם יגידו משהו על המראה שלי או יקלל אותי, אני גם יודעת לקבל ביקורת, אבל כשמישהו מגיב על הכתיבה שלי סתם, בכוונה לפגוע, אז אני לא מצליחה להבין מאיפה זה נובע. אני גם בדרך כלל מגיבה לזה כדי שיידעו שיש אדם מאחורי המסך וזה עלול לפגוע בו אחרי הכל. היום הכל נפיץ ואני מעדיפה להיזהר כי אני יודעת כמה כוח יש ברשת".
מה דעתך על האלימות ברשת?
"זה נוראי. הכל נהיה חסר גבולות, אנשים לפעמים מאבדים את זה ולא שמים לעצמם מחסום על הפה. אני חושבת שהכל מתחיל ונגמר בחינוך. צריך לחנך קודם לסבלנות וסובלנות, לקבלה של מי ששונה ממך, זה הבסיס החשוב ביותר".
