לאחר סערות ומאבקים פוליטיים תמו לאחרונה שידוריו של ערוץ 1 במסגרת רשות השידור, לאחר 49 שנים. הפרידה מרשות השידור הגיע גם לאורך שדרות דב הוז בחולון, בתערוכת הקריקטורות הייחודית: "טלוויזיה – מה היא עושה לנו?", המוצגת עד סוף אוגוסט. מדובר בתערוכת מחווה לערוץ 1 ולטלוויזיה הישראלית. מי שהעניקה את הקריקטורות דניאלה גורודיש, שעבדה ברשות השידור כמנהלת מחלקת ילדים ונוער ובתו של דוש ז"ל, מגדולי הקריקטוריסטים הישראלים שיצר את דמותו של שרוליק, הישראלי עם כובע הטמבל.
איך את כילדה זוכרת את אביך בעבודתו?
"כדי לספק חומר עדכני, אני זוכרת שבכל שעה הוא האזין לחדשות, ואמא הייתה אומרת 'ששש, אבא שומע חדשות'. הוא עבד בלילה כדי לשלוח לפנות בוקר עם שליח את החומר העדכני לעיתון הבוקר. בבוקר זה היה 'ששש, אבא ישן'. אני זוכרת את שולחן העבודה שלו עם פלטת הזכוכית. במקביל לעבודתו, תמיד צייר לנו הילדים, ואז גם לנכדים".
איך את חושבת שאביך ז"ל היה מתייחס ביצירותיו לפוליטיקה היומיומית? איך שרוליק היה בא לידי ביטוי במציאות של ימינו?בהתבוננות מעמיקה ביצירות אבי מצאתי הרבה מאוד קריקטורות על זמניות. הן רלוונטיות כאילו צויירו לעיתון של מחר. הוא היה מוחה על שחיתות שלטונית כפי שעשה בציוריו גם בעבר. בקריקטורה מפורסמת שלו רואים איש ציבור לבוש בחליפה, מנפנף במנגל על להבות מנורת סמל המדינה. או דמותו המיתולוגית של שרוליק שתמיד שאף לשלום – בקריקטורה משנות ה-90 כשהוא מצוייר כלוא במבוך עם יונת שלום פצועה – זה מבוך השלום. ההסטוריה חוזרת על עצמה, מסתבר".
אני משערת שהיה לא פשוט לאסוף את כל הקריקטורות הישנות.
"כן. היום העידן הטכנולוגי מקל על התחקיר והאיסוף עם הקריקטורות החדשות יותר. לגבי הישנות זו הייתה קריעת ים סוף, מפני שלא כל עיזבון שמישהו השאיר אחריו הוא מאורגן ומתועד. למזלי, לעבודות של אבי יש איך להגיע, ובספריה הלאומית גם עשו לעבודות דיגיטציה".
קריקטוריה של קריאל גרדוש, 1964, הקמת הטלוויזיה
כמי שעבדה בערוץ הראשון שנים רבות, מה ההבדל בין הערוץ בראשית דרכו לערוץ בסיומו? מדוע הרפורמה בדמות סגירת הערוץ והקמת התאגיד הציבורי החדש היו כל כך הכרחיים?
"ערוץ 1 היה מקום מופלא בשנים עברו. הייתה בו אוירת יצירה ושותפות של גאוות יחידה, אבל הבעיות התגברו במשך השנים והעם התמכר לערוץ 2 המסחרי, לבידור. היו בעיות של תרבות ארגונית, ועדי עובדים נלחמים בהנהלה, הנהלה שלא השכילה לפתור את הבעיות וכל כך הרבה נאמר כבר על זה. בשנים האחרונות היה קשה לעבוד, ליצור, והאוירה הפכה קשה גם בין העובדים לבין עצמם. לא היה מנוס משינוי רדיקלי. חבל שבמהלך הקמת התאגיד עובדים טובים ומסורים מצאו עצמם מפוטרים. לגבי קריקטורות, זוהי מדיה מתוחכמת, סאטירה ופרשנות עיתונאית שמביעה כל כך הרבה בתמונה אחת. יש דור צעיר ומוכשר של קריקטוריסטים ובעידן הרשתות החברתיות יש הרבה אפשרויות חדשות להציג ויזואליה״.
בעוד כמה שנים, איך תיראה תערוכת ההמשך?
״אפשר יהיה לעדכן תערוכה כזו עם תמורות שיחולו בנושא השפעות על החברה ועל הפרט. זמני הצפיה וההרגלים השתנו עם האופציות לצפות בכל מקום ובכל זמן בכל דבר. מה שהיה פעם מרכז הבית, הטלויזיה בסלון והוגדר כ"מדורת השבט" השתנה למסכים רבים נוספים".
