יש לך גוון קול מאוד מיוחד. איך היית מגדיר את הסגנון המוזיקלי שלך?
אני קודם כל מסתובב תמיד קרוב לבית שזה רוק.. לפעמים זה יותר פופי כמו ב"שיר אהבה", או בועט, כמו ב"עוד לא חשוך", ולפעמים הוא אקוסטי ופולקי, כמו ב"מתי תחזור אליי".
מי השפיע עליך מוזיקלית?
דיויוד בואי, בון איבר, גוני מיטשל, רדיוהד, הברירה הטבעית, קייט בוש, ביורק, ארקייד פייר ועוד רבים וטובים.
אלבום שנכתב בדרכים ובמסע – איך יצירת האלבום השפיעה על הטיול עצמו ועל מסע חייך? האם המטיילים סביבך גם נחשפו לעולם המוזיקה וליצירה שלך תוך כדי התהליך?
יצירת האלבום הייתה תהליך די ארוך, בשניים מהטיולים שעשיתי היו לי "הארות" שהביאו אותי לכתיבה של כמה מהשירים ביניהם "חרטות יקרות", "אמריקה", ו"אם תלך". מבחינת הטיול זה נתן משמעות לזכרונות כי הרגע שאתה כותב שיר במיוחד כשאתה יושב באוטובוס בין ארגנטינה לצ'ילה שחוצה את הרי האנדים הוא תמיד רגע בלתי נשכח. בן זוגי שטייל איתי היה הראשון לשמוע את השירים.
אלי סורני. תמונת יח"צ
מתי התבשלה בך ההחלטה לעבור מעבודה עם אמנים מאחורי הקלעים (הלחנה והפקה) לקדמת הבמה? מה הביא אותך להחליט על כך?
תמיד שרתי וכתבתי, וגם התעסקתי בהקלטות ועיבודים. קניתי מכשיר ארבעה ערוצים שנה אחרי שהתחלתי לנגן. תמיד אהבתי את שניי הדברים במקביל. כמובן שהשתכללתי בתור מפיק אבל תמיד המשכתי לכתוב, ובמיוחד להלחין.
מאיזה גיל התאהבת במוזיקה במובן שידעת שיש כאן כיוון מקצועי?
מאז שאני זוכר את עצמי הייתי מחובר למוזיקה בצורה קיצונית אבל התחלתי לנגן רק בצבא. אחרי צבא רציתי להירשם לבית ספר רימון, והייתי בטוח שאין סיכוי שיקבלו אותי. בכל זאת ניסיתי, ולשמחתי, התקבלתי.
השלם את המשפט: מוזיקה בשבילי זה…
מוזיקה בשבילי היא הדת והאמונה שלי, אני לא יכול להסביר את זה אבל מרגיש ככה.
