רוברט דונר הגיע לארץ מרומניה כילד במסגרת עליית הנוער . הוא אומר בהומור: "יכולתי למות בטרם היוולדי. כי למות רגיל, כל אחד יכול…" למה? כי ליוויתי את סיום מלחמת העולם, ברומניה, מתוך רחמה של אימי! בעירי היה מצור נאצי הונגרי-גרמני, הצבא האדום המשחרר הגיע רק בסביבות נובמבר 1944 ואני הגחתי במאי 1945 ומאז גם נושא בתואר מכובד נוסף של ניצול שואה".
דונר למד אדריכלות בטכניון ובמשך 40 שנה עסק בעבודתו כאדריכל תוך כדי ויתור על אהבתו הגדולה לציור . במגירה שלו שוכבים שני ספרים שעדיין לא הוציא לאור "זיכרונות ערפד טרנסילבני" המספר את קורות חייו וספר שירים : "חסרי לב חסרי בית", ב-2017 , הוציא לאור אלבום שיריים בליווי צילומים מארבע כנפות תבל.
ב- 2020, תקופת הקורונה, חזר לצייר לצלם ולפסל. הוא אוהב לחדש לשמח ולהפתיע ביצירתו ומקורות ההשראה שלו לדבריו נובעים הן מהריגושים והן מהטראומות שחווה בחייו.
בתערוכה יוצגו יצירותיו הכוללות ציורים, פיסלונים וצילומים.
