חיים כהן, תושב חולון, אב לשלושה ילדים וחבר ועד ההורים המרכזי בבית הספר ישורון זה שלוש שנים, ביקש אשתקד לקבל מידע בדבר ההתנהלות הכספית בחשבון שאליו מופקדים תשלומי ההורים של תלמידי בית הספר. לאחר שפנה שלוש פעמים לעירייה ולמשרד החינוך, החליט לנקוט בצעדים משפטיים.
כהן תבע את בית הספר ישורון בחולון על חוסר שקיפות, אולם בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה את עתירתו והשית עליו תשלום הוצאות משפט בסך 20 אלף שקל. "מדובר בטרוניה על התנהלותה של העירייה", פסק השופט חגי ברנר.
בין היתר ביקש כהן להכליל בעתירה את משרד החינוך, עיריית חולון, מנהל בית הספר ישורון, את יו"ר ועד ההורים המרכזי ואת אגזבר ועד הורים ב"ישורון". יו"ר ועד ההורים וגזבר בית הספר טענו במשפט כי לא היה מקום לצרפם לתביעה מלכתחילה, שכן המידע המבוקש על ידי כהן אינו מצוי בחזקתם כי אם בחזקת בית הספר והעירייה. לטענתם, תפקידם בוועד ההורים הוא התנדבותי בלבד ומדובר בתפקיד של פיקוח על הנעשה בחשבון המנוהל על ידי בית הספר. עוד הוסיפו כי מדובר בהתנכלות וברדיפה אישית של כהן נגדם, המונעת משיקולים של נקמנות לאחר שלא נבחר לתפקיד יו"ר הוועד.
רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו:
רוצים להישאר מעודכנים?
העירייה טענה בתביעה כי מדובר בעתירה שהתייתרה, שכן כל המידע המבוקש על ידי כהן כבר נמסר לו. בנוסף טענו בעירייה כי כהן ביקש לראות גם חשבוניות וספחי שיקים, שלפי הנחיות משרד החינוך, אין צורך למוסרם.
משרד החינוך טען כי יש לבטל את העתירה שכן נמסרו לכהן דו"חות הכנסות והוצאות, תצלום דפי חשבון בנק וכרטסת המפרטת הוצאות מתוך החשבון האמור. עוד טען משרד החינוך כי יש למחוק את רוטנברג, מנהל בית הספר ישורון, מן העתירה שכן הוא איננו רשות או גוף הנתונים לביקורת בעתירה מינהלית.
חופש המידע או טרוניה
במסגרת הדיון המוקדם שנערך, התברר כי לפני הגשת העתירה ואחריה, נמסר לכהן מידע רב ומפורט ביותר בנוגע לפעילות בחשבון כספי ההורים שבית הספר מנהל ואשר אליו מופקדים כספי ההורים של תלמידי בית הספר. כך למשל, נמסרה לו כרטסת הנהלת חשבונות המפרטת תקבולים והוצאות, דפי חשבון בנק המפרטים אף הם תקבולים והוצאות מתוך החשבון, דו"ח הכנסות והוצאות ודו"ח התאמת חשבון. מה שלא נמסר לכהן הם, כאמור, תצלומים של ספחי השיקים שנמשכו מתוך החשבון וכן מידע אודות הסכום הכולל של כספי ההסעות הנגבים על ידי בית הספר, להבדיל ממידע שכן נמסר לו בדבר התשלום שנגבה על הסעות מכל תלמיד, בסך של 220 שקל.
במהלך הדיון המשפטי נעשה ניסיון להביא את הצדדים להסכמות אשר ייתרו את הצורך במתן פסק דין, אלא שהניסיון לא צלח וכהן עמד על עתירתו. לאחר שהסתיים הדיון, הסכים כהן למשוך את העתירה נגד גזבר ועד הורים, ונגד משרד החינוך, אלא שהגזבר סירב, שכן בית המשפט פסק הוצאות לטובתו. משרד החינוך עמד על כך שמנהל בית הספר יוצא גם הוא מהעתירה ועל כן סירב לבטל את העתירה נגדו.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו קבע בפסק הדין כי "העתירה נגד הגזבר ויו"ר הוועד נדחית על הסף, שכן לא מדובר במי שמנהלים את חשבון בית הספר אלא במי שאך ורק מפקחים על ניהולו וכי המידע המבוקש על ידי כהן כלל איננו מצוי ברשותם".
עוד צוין בפסק הדין כי גם העתירה נגד משרד החינוך אינה מגלה כל עילה לתביעה וכי פנייתו של כהן למשרד החינוך לא היתה פנייה לפי חוק חופש המידע אלא טרוניה על התנהלותה של העירייה. גם העתירה נגד מנהל בית הספר נדחתה כי "הוא איננו פועל כאדם פרטי, אלא מטעם משרד החינוך".
בסופו של כבר בית המשפט קבע כי כהן ישלם לגזבר הוועד וליו"ר הוועד הוצאות משפט בסך 5,000 שקל (לכל אחד) ולמשרד החינוך הוצאות משפט בסך 10,000 שקל, ובסך הכל 20 אלף שקל.
