עד לפני כמה שנים, כפיר קלברס, בן 36 מחולון, היה בעיקר אדם חבוט. במשך שנים הוא ניסה להיות אחד מכולם, להרגיש נאהב, מקובל והוא התאמץ הרבה כדי להצליח בזאת. הוא התחתן עם אישה, למרות שבתוך תוכו פנימה ידע שהוא נמשך לגברים, התגרש, עבר משבר נפשי ודכאונות, חווה מערכות הרסניות עם גברים ולבסוף למד להכיר בערך עצמו, ומשם התחזק ויצא לחזק אחרים.
"בילדותי, גדלתי בתחושה שאני בלתי נראה ולא מקבל יחס", הוא מספר בפתיחות. "ההורים שלי היו ועדיין מקסימים ואוהבים אבל זה היה חלק מהתחושה שליוותה אותי בילדות והמשיכה הלאה לתוך החיים שלי כבוגר. לא היתה לי תחושת שייכות וכל הזמן ניסיתי ללכת בתלם", אומר קלברס וממשיך: "הייתי חניך מצטיין ומ"פ מוביל וזה שתמיד מארגן את המסיבות לחברים כי רציתי להרגיש נאהב".
כחלק מהצורך ללכת בתלם ולהיות נאהב, הוא גם נישא בגיל צעיר, בהיותו בן 26 ושנה לאחר מכן הוא כבר התגרש. "הנטיות שלי תמיד היו שם אבל לא קיבלתי את עצמי וסירבתי להכיר בעובדה שאני נמשך לגברים", הוא אומר.
אחרי הגירושין המשיך לצאת עם נשים ואפילו שקל לחזור למערכת יחסים עם גרושתו. "הסיבה היחידה היתה כי רציתי להיות נאהב, לחזור הביתה למצב שמחכים לי, וכל הזמן זה מה שהיה לי בראש".
השנים עברו, ובגיל 31, אחרי משבר נפשי ודיכאונות, כפיר קיבל החלטה ששינתה את חייו. הוא בחר באושר. באושר שלו והחליט לצאת מהארון. "זו הייתה תקופה חשוכה מאוד עבורי, התחושה שלי היתה נוראית כל הזמן וזה הגיע לחולי, לדכאונות ולמחשבות לא נעימות. פשוט הרגשתי שאני ממש לא אוהב את עצמי והבנתי שהדרך היחידה שלי להשתחרר מכל זה היא פשוט לצאת מהארון ולספר לסובבים אותי מי אני באמת".
רוצים להישאר מעודכנים?
את הרגע הקריטי שבו החליט לחשוף את הזהות המינית שלו לא ישכח לעולם: "נסעתי באותו יום להורים שלי, בוכה ורועד, הם חששו שקרה לי משהו וכשסיפרתי להם על עובדת היותי הומו, הם קיבלו את זה בצורה מדהימה".
אבל הדרך לקבלה העצמית שלו היתה ארוכה: "הייתי במערכות יחסים הרסניות שכללו בני זוג שניצלו ובגדו בי אבל עברתי תהליך ארוך עם פסיכולוגית ולמדתי להכיר את עצמי ובעיקר בערך העצמי שלי", מספר קלברס.
"הנטייה המינית לא צריכה להגדיר אותנו"
מאז, כבר ארבע שנים קלברס הוא קואצ'ר המתמחה דווקא בקהילה הגאה. הוא מלווה גייז ומלמד אותם לפתח את הביטחון העצמי שלהם באמצעות מפגשים, שיחות ועצות.
"רוב הגייז שבאים אלי הם אנשים עם ביטחון עצמי נמוך,כי זה מה שהם מאמינים על עצמם ואז הם מוותרים. מוותרים על החלומות שלהם, השאיפות שלהם. מוותרים על עצמם. הם מקבלים המון סירובים מתוך הקהילה והרבה פעמים מגיעים למצב שהם חושבים שלא מגיע להם להיות מאושרים או בזוגיות כי זה מה שמכניסים להם לראש דרך הסירוב וזה מצב נוראי. כולם רוצים להיות חלק ממשהו וגם ככה אנחנו, בגלל הנטייה המינית, קצת שונים, אבל למה לבדל את עצמנו יותר".
המסר שמנסה קלברס להעביר למאומניו הוא חד משמעי: "הדבר הראשון והכי חשוב הוא ללמוד לאהוב את עצמנו ולא להסתכל על הנטייה המינית כדבר החשוב. אנשים בקהילה חושבים שהנטייה מגדירה אותם, מה שמגדיר אותנו אילו הערכים שלנו, המהות שלנו כבני אדם. כפרסונה"
קלברס אינו מסכים עם התפישה שבתוך הקהילה ההומוסקסואלית הזמינות והדחיות הן עניין שבשגרה. "אני לא יכול להסכים עם הקביעה הזו, הרבה פעמים מגיעים אלי מאומנים שבאים עם התחושה שהקהילה רוצה רק סקס ולא באמת קשר זוגי ואני מראה שיש אנשים טובים בתוך הקהילה ושלא הכל זה רק עבור סיטואציות מיידיות, מעכשיו לעכשיו".
קלברס בוחר לסיים עם הגישה שאימץ לחיים ודברים שאמר לו אחד המאומנים שלו: "אני חושב שחשוב שכולנו נהיה בני אדם טובים ובעיקר מאושרים עם הבחירות שלנו. אחד המאומנים שלי, אמר לי אחרי ארבעה מפגשים משפט שלא אשכח לעולם: 'התקווה חזרה אלי מאז שאני איתך', ומבחינתי זה שווה את כל התהליך".
