שכונת השומרונים בחולון קיימת כבר מעל 60 שנה ומביאה את סיפורה של עדה בת אלפי שנים שלמרות כל הרדיפות הצליחה לשרוד ולהתקיים עד היום. כדי שתמשיך לשמור על צביון קהילתי אופייני מבקשים ראשי הקהילה ובניה לשמור על מקומם בחולון אך נתקלים בקשיים ביורוקרטיים ומחוסר ברירה נאלצים לשלם מחירים מופקעים על דירות בשכונה.
בימי קום המדינה חיו בתחומי המדינה שרק נולדה כמה עשרות שומרונים שנותקו משאר בני הקהילה משכם לאחר סיום המנדט הבריטי. השומרונים בישראל באותן שנים היו מפוזרים בין שכונת מנשייה ביפו ועוד מקומות באזור המרכז, ללא קהילה מסודרת, כאשר יתר בני העדה התגוררו בעיר שכם שהיתה אז תחת שליטת ממלכת ירדן. "אז לא היו חיי קהילה מסודרים, לא היו בתי כנסת והתפילות היו מתקיימות בבתים", מסביר שחר יהושע, מדריך בקהילה השומרונית בחולון, "עד אשר בן צבי בא להניח כאן את אבן הפינה לבית הכנסת".
על מנת לתת מענה הולם לחיי קהילה עבור השומרונים בישראל, נשיא המדינה דאז, יצחק בן צבי, שגם חקר במשך שנים את ההיסטוריה של העדה השומרונית והיה מקורב אליה, עודד את הממשלה להקים עבורה שכונה. המהלך זכה לשיתוף פעולה מצד ראש עיריית חולון דאז, פנחס איילון, וכך הוקצה שטח במזרח העיר לבניית השכונה השומרונית, בסמוך למעברת הבלוקונים מוקפת החולות.
כך דווח בעיתון חירות מאפריל 1953: "שיכון לבני העדה השומרונית בישראל יוקם על שטח של 20 דונם אדמה חקלאית בקצה הדרומי-מזרחי של שכונת הבלוקונים בחולון. 10 דונמים יחולקו בין 40 המשפחות ו-10 דונמים נועדו לצורכי ציבור". בשנת 1954, עם אכלוס הבתים הראשונים בשכונה, הצטרפו אליה משפחות שומרוניות משכם, ומאז מחצית מהשומרונים בישראל גרים בחולון.
שכונת השומרונים נווה פנחס נקראת על שמו של הכוהן השומרוני פנחס בן אברהם. השכונה, ממזרח לשכונת נאות יהודית, משתרעת על פני רחוב בן עמרם ובו 24 בניינים. רוב בתי השכונה מורכבים מבתי קומה ווילות. אחד הפרטים הויזואליים שמאפיינים את השכונה הוא הכתב העברי העתיק אשר מופיע על כל בניין.
רוצים להישאר מעודכנים?
ביום שבת לא תיראה אף מכונית נוסעת בתוך השכונה כיוון שאצל השומרונים כולם שומרים שבת, ללא יוצא מן הכלל. "אצלנו בשבת, שום מכשיר חשמלי לא יפעל בבית, לא שעון שבת, לא כיריים, לא מעלית, לא טלפון. רק את האור אנחנו משאירים דלוק", מסביר יהושע ומוסיף: "אצלנו אין חלוקה לחילונים או דתיים, ברגע שמישהו ידליק סיגריה בשבת, מבחינתי הוא כבר לא שומרוני".
יהושע (67), איש בנק בעבר וכיום פנסיונר, עוסק בהדרכות לגימלאים, תלמידים ומורים בנושא הקהילה השומרונית. הוא נולד בשכם בשנים שהיתה תחת שליטה ירדנית. כשהיה בן שש עבר יחד עם משפחתו לגור בחולון. את שמו הפרטי היחסית מודרני לאותן שנים, הוא מספר שקיבל מהשוטר הישראלי במעבר מנדלבאום בכניסתו לישראל. "שם בשכם קראו לי סבאח שזה בוקר בערבית. כשהשוטר שאל מהו שמי, ואמרתי סבאח, הוא אמר לי, 'מהיום שמך בישראל יהיה שחר'".
מצוקת דיור והצורך להישאר יחד
את הפגישה שלנו אנחנו פותחים על שולחן ארוחת הערב בביתו של יהושע עם אוכל שומרוני מסורתי וטעים. בהמשך אנחנו מתיישבים בעליית הגג של הבית רב החדרים. מצוקת הדיור לא פוסחת גם על השומרונים. עבורם, מגורים בסמוך זה לזה ובשכנות לבני הקהילה הם עניין בעל חשיבות יתרה. זאת, כדי לשמר את חיי הקהילה הקטנה ממילא שסכנת התבוללות תמיד מרחפת מעליה. לכן, גם כאשר צעירי הקהילה מתחתנים, הם ממשיכים לגור בשכונה בחולון ובסמוך לה.
עבור השומרונים לגור בשכונה משלהם הוא עניין חשוב כדי להמשיך לשמר את המסורת, שבלעדיה העדה עלולה להיעלם לחלוטין. בשכונה פועלים שני בתי כנסת – שניים מתוך ארבעה בכל העולם, וכל הפעילות המסורתית והדתית נעשה בתוך השכונה. במציאות שבה קיימים כ-800 שומרונים בכל העולם, שמירה על הזהות היא עניין קיומי כדי שהעדה תמשיך להתקיים. לכן כל עניין ההתרחבות של השכונה היא קריטי עבורם.
כיוון שבשנים האחרונות אין מקום פנוי לבנות בניינים חדשים ברחוב בן עמרם, הזוגות הצעירים נאלצים לשכור או לקנות דירות ברחובות הסמוכים ולעתים קרובות, במחירים מופקעים. "בעלי הדירות מודעים לצורך שלנו לגור יחד ולכן דורשים מחירים גבוהים", מסביר יהושע ומספר בנוסף כי כבר כמה שנים השכונה השומרונית מנועה מלהתרחב בגלל סאגה ביורוקרטית שאינה מסתיימת: "כבר שלושים שנה שאנחנו במשא ומתן להרחבת השכונה הזאת ואין פתרון".
אותה סאגה ביורוקרטית מתמשכת עניינה בשטח שנמצא בקצה רחוב דבורה הנביאה, אשר ניתן לבנות בו מספר בנייני מגורים ובכך לתת פתרון למצוקת הדיור של השומרונים. בתקופה האחרונה העניין עלה שוב לכותרות בעיתונות המקומית, ובראיונות שונים טענו תושבי השכונה כי נציגי העדה ישבו עם העירייה וניסו לקדם את התכנית, אך הסבירו כי העניין תקוע כבר מספר שנים.
תושבים מהשכונה טוענים כי לפי ראות עיניהם, כל העיכוב הזה נגרם כתוצאה מהרקע הדתי השונה, לעומת שאר האוכלוסיה הדתית בעיר. מלבדם מתגוררת בחולון גם אוכלוסיה חרדית גדולה שגם היא סובלת ממצוקת דיור ומיוצגת על ידי הסיעה השנייה בגודלה במועצת העיר, אשר בניית דירות באותו שטח תעזור גם לה. לכן, הם חושבים כי לעירייה אין עניין להתנגח בעניין הזה עם נציגי החרדים.
באם לא יימצא פתרון לבעיה, ייתכן שצעירי העדה ייאלצו לעזוב את העיר ולהקים קריה שומרונית חדשה במקום אחד כדי לשמור על אורח חייהם הייחודי וכך, חוששים ראשי עדה, תתפצל הקהילה.
ממיליון איש ל-140
השומרונים מאמינים שהם המשך ישיר של עם ישראל שיצא ממצרים וקיבל את התורה בהר סיני. הם מאמינים בחמשת חומשי התורה, ולכן מציינים רק את החגים ראש השנה, יום כיפור ושלושת הרגלים. עיקר המחלוקת בין השומרונים ליהודים היא על המקום שיועד לבניית בית המקדש, שכן לפי המסורת שלהם, משה רבנו קבע את קדושתו של הר גריזים ולכן בנה יהושע בן נון את המשכן על ההר שהם מכנים "גבעות עולם".
השומרונים נשארו לחיות בארץ ישראל גם לאחר הגליית רוב העם היהודי ממנה, ולמעשה מסופר כי לא עזבו אותה מעולם. לכן במשך מאות שנים של כיבוש זר על הארץ, חוו השומרונים רדיפות שגרמו לצמצום הקהילה באופן משמעותי, ממיליון איש למאות בודדות. כך במאה ה-12 חיו 2,000 שומרונים. במאה ה-16 ירד מספר בני הקהילה ל-200 ובתחילת המאה ה-20 נספרו פחות מ-150 שומרונים.
מאז שקמה מדינת ישראל חל גידול במספר השומרונים ובשנת 2017 נעמד מספרם ב-796 איש, כאשר כאמור מחצית מהם גרים בחולון. אך לא כל הבעיות הדמוגרפיות נפתרו כפי שמסביר יהושע: "היום יש אצלנו מחסור בבנות. אנחנו צריכים להביא בנות מחוץ לעדה כדי שיהיה לבנים עם מי להתחתן. יש נשים יהודיות שמתחתנות עם שומרונים. בשנים האחרונות הגיעו גם נשים אוקראיניות שהפכו לשומרוניות. יש פה עכשיו ילדים עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות", אומר יהושע בחיוך.
מה צריך לעשות כדי להיות שומרוני?
"מהרגע שאתה רוצה להיות שומרוני, אתה שומרוני. כל מה שצריך לעשות זה לעבור תקופת הסתגלות של חודש-חודשיים. מצא חן בעיניך? השתמרנת".
יהושע מסביר עוד כי "היהודים והשומרונים הם העמים הכי קרובים גנטית מכל העמים. במיוחד אצל משפחת הכוהנים, מכל הקהילה היא הכי קרובה ליהודים. כתוב בתנ"ך, בספר מלכים ב', שהשומרונים ביקשו להשתתף בבניית בית המקדש ונדחו על ידי כך שהם גרי אריות, כותים בכלל. אנחנו דוחים את הגירסה הזאת על הסף. אני דור 132 בארץ".
קהילה אשר חוברה לה
בזמן המנדט הבריטי לא היתה בעיה לשומרונים להסתובב בחופשיות בארץ ולנוע בין שכם אל אזור תל אביב. כאשר פרצה מלחמת תש"ח, שהסתיימה בהסכם הפסקת הנשק בין ישראל למדינת ערב, שורטט הקו הירוק שהכיל את כל מה שממזרח לו בשטח ירדן. כך נוצרה הפרדה בין השומרונים שחיו בהר גריזים לבין אלה שחיו בתוך תחומי מדינת ישראל. יחד עם זאת, נוסח בהסכם הפסקת האש כי ירדן תאפשר לשומרונים מישראל לעלות אל הר גריזים בחג הפסח.
ההסכם נשמר וכובד עד שבאפריל 1967 אסרה ממשלת ירדן על רוב בני העדה השומרונית לעלות אל הר גריזים בזמן חג הפסח. "היה המון בכי בתוך הקהילה על כך שלא נתנו לשלושה רבעים ממנה לעלות אל ההר", נזכר יהושע. חודשיים לאחר מכן, פרצה מלחמת ששת הימים שבמהלכה נכבשו שטחי יהודה ושומרון על ידי ישראל ומאז לכל בני העדה השומרונית מחולון יש גישה חופשית אל הר גריזים ושתי הקהילות זכו להתאחד מחדש. לכל משפחה שומרונית בחולון יש גם בית בהר גריזים שאליו היא עוברת לגור במשך שבוע בשנה בימי חג הפסח.
מה היה מצבם של השומרונים שחיו תחת שלטון ירדן?
"המלך חוסיין אהב את הקהילה השומרונית והגן עליה בכל רמ"ח איבריו. חאג' אמין אל חוסייני, אם היה יכול, היה מחסל אותם. לכהן הגדול היתה תמיד דלת פתוחה אצל חוסיין. המלך תמיד היה שואל אותו 'מה אדוני רוצה?'. כנראה שהוא היה יהודי", צוחק שחר.
בלי ציצית ותפילין
כתבי הקודש השומרוניים כתובים בכתב העברי העתיק. כל ילד לומד בבית לקרוא את הכתב העברי העתיק. יהושע מוציא מתוך הספריה שבביתו חומש אשר כתוב בכתב עברי עתיק ומראה אותו. "בגיל שמונה כל ילד כבר עולה לקרוא בתורה", הוא מסביר.
למרות שמדובר במצוות מהתורה, השומרונים בימינו לא משתמשים בציצית ובתפילין. "את התפילין היו עושים מהעור שהיו משתמשים בבית המקדש. מדובר היה בעור של תחש. מאז שאין בית מקדש, אי אפשר לדעת מזה זה תחש. לכן אנחנו לא מניחים כיום תפילין", מסביר יהושע.
עוד הבדל ניכר בין השומרונים ליהודים הוא החובה לצום ביום כיפור. בעוד שאצל היהודים חובת הצום חלה אצל בנים מגיל 13 ובנות מגיל 12, אצל השומרונים בני כל הגילים צמים, גם תינוקות שסיימו לינוק.
