הילד מחולון שחלם להיות אישה והידרדר לזנות

"אני מבקשת שהמשפחה שלי תקבל אותי בחזרה, אני צריכה חום ואהבה", אומרת הטרנסג'נדרית מחולון, שנאלצת למכור את גופה באזור התעשיה בעיר

איילת יושבת בתחנת אוטובוס באזור התעשיה בחולון. היא קמה, עומדת, מסתובבת על מקומה וחוזרת לשבת. "כשעוברים ושבים מסתכלים עלי, אני מרגישה שווה", היא אומרת, "אבל כשאני חוזרת הביתה, הריקנות משתלטת עלי".

עד לפני כמה שנים לאיילת, בת 25, קראו אייל, אבל שום דבר במראה שלה לא מסגיר את העובדה שנולדה כבן זכר וגם לא את מקצועה. היא נראית כמו הבת של השכן, בחורה רגילה ונאה, כמו הרבה בנות גילה, לבושה היטב ומדברת ברהיטות. איילת עוסקת בזנות, יש לה לקוחות קבועים שבאים לאסוף אותה מדי ערב מתחנת האוטובוס באזור התעשיה, היא לא ששה לדבר אך לבסוף היא פותחת את ליבה ומגוללת את סיפור חייה שלא היה מבייש שום טלנובלה.

וכך היא מספרת: "נולדתי כאן, בחולון, למשפחה נורמטיבית – אמא, אבא ושני אחים. גרנו בשכונה מבוססת וכלום לא היה חסר לי, גם חיי החברה שלי היו די טובים, אך תמיד הרגשתי שמשהו חסר בתוכי. מגיל צעיר התעניינתי במוצרי טיפוח ובכל מה שקשור באופנה. הורי תמיד אמרו לי, יום אחד תהיי אייקון אופנה וכך גם חבריי, וזרמתי איתם".

המפנה בחייה של איילת, אז אייל, הגיע בחגיגות הבר מצווה. "שם לראשונה בחיי הרגשתי לא שייכת וכל החגיגות עברו עלי בעצבות ובדיכאון. הבנתי שאף פעם לא הייתי שייכת לעולם הגברי והתחלתי לקרוא ספרות מקצועית על כך. בהמשך הלכתי לפגישות ייעוץ. פגשתי נערים ונערות בדיוק במצב שלי ובפעם הראשונה הרגשתי שאני לא לבד. התחלתי להשתתף בשיחות עם אנשי מקצוע ועם חברים בגילי ולאחר כשנה, בגיל 14, הגעתי למסקנה שהזהות המינית שלי חייבת להשתנות".

"ההורים הציבו לי אולטימטום"

את המסקנות שאליהן הגיעה שיתפה איילת עם הוריה וחבריה, שהגיבו לא כפי שציפתה. "הסברתי לחברים שלי ולהורים שאני אישה שכלואה בגוף של גבר ושאני רוצה לעשות ניתוח לשינוי מין. התחלתי לטפטף את הנושא ובהתחלה הם חשבו שאני צוחקת איתם. בהמשך, כשגילו שאני רצינית בעניין, אבי ואמי הושיבו אותי לשיחה ודרשו ממני להפסיק מיד עם השטויות. הייתי בהלם כי הם הציבו לי אולטימטום: או שאחזור למה שהייתי או שאצא מן הבית. בשלב הזה הייתי אובדת עצות ממש. התקשרתי לחברה שהחלה לעבור את ההליך לשינוי מין, היא היתה גדולה ממני, בת 22, והיא הציעה לי לבוא לישון אצלה את הלילה, וכך עשיתי".

באותו לילה השאירה איילת מכתב להוריה, שבו פירטה את הסיבות לעזיבתה את הבית – "הסברתי להם שאני לוקחת פסק זמן בחיי, לקחתי מזוודה ועברתי אל חברתי, וכך החל המהפך בחיי. החלטתי שאני משנה את זהותי לאישה, וחברים עזרו לי בהליך כיוון שמשפחתי ניתקה איתי קשר".

כדי שתוכל לממן את הטיפולים, התרופות והניתוח לשינוי מין, איילת נאלצה לעבוד בשלוש משרות שונות. "במשך שלוש שנים, עבדתי יום יום כמו חמור כדי לשלם על הכדורים ועל הניתוח הגדול. לקחתי כל עבודה וחסכתי את הכסף. גרתי עם חברתי, לא היו לי כלל חיי חברה, עד שבגיל 18 נסעתי לתאילנד לעבור את הניתוח. לאחר הניתוח, ההרגשה היתה נפלאה, עילאית ממש. לראשונה בחיי הרגשתי שאני חיה וכל מה שרציתי היה לחדש את הקשר עם ההורים והמשפחה, אבל לשווא. כשהם שמעו שעברתי את הניתוח, הודיעו לי שהם לא מעוניינים לפגוש אותי ולא רוצים לראות אותי".

החברות במכון ליווי המליצו: "תעצמי עיניים ותשמיעי קולות"

איילת שבה מתאילנד לישראל עם חששות כבדים בליבה כשעתידה לוט בערפל. הוריה ואחיה התנערו מקיומה והחרימו אותה ועתה היה עליה למצוא מקום עבודה כדי לפתוח דף חדש בחיים, להסתגל למצבה החדש ובעיקר, להתפרנס בכבוד. "לצערי, חששותיי התאמתו, ובכל מקום עבודה שאליו הגעתי לראיון דחו אותי בטענות שונות ומשונות ברגע שהבינו שאני טרנסג'נדרית. גם במשרד הפנים לא רצו לשנות את הזהות שלי, הכסף שהיה לי החל לאזול וגם את השכירות עם השותפה לא יכולתי לשלם".

כשמצבה הכלכלי סוגר עליה, קיבלה הצעה מחברה לעבוד במכון ליווי. "אחת מחברותיי סיפרה שהיא עובדת במכון ליווי בתחנה המרכזית בתל אביב ושההכנסה מעולה. היא הפנתה אותי אליהם, והאמת היה לי נורא קשה. בתחילה, לא היה לי ניסיון מיני עם גברים כלל כי רוב הניסיון שלי היה עם נשים, אך חברתי ושאר הבחורות נתנו לי המלצה שאותה אני מאמצת עד היום: תעצמי עיניים ותשמיעי קולות. ואכן, כך עבדתי שם קרוב לשנה עד שהחלטתי לצאת לדרך עצמאית".

"אני רוצה אהבה, בעל, בית וילדים"

איילת ממשיכה לגולל את סיפורה הקשה: "בתחילה שכרתי דירה וקיבלתי לקוחות עד שהשכנים הלשינו עלי ונאלצתי לעזוב. לאחר כמה נסיונות כושלים כאלה, גיליתי את העבודה ברחוב. בתחילה, עבדתי באזור הבורסה ברמת גן, עשיתי הרבה כסף עד שהמשטרה העיפה אותנו משם. כיום אני עובדת פה, בחולון, באזור התעשיה, לפעמים בתחנה המרכזית בתל אביב ובאזור מלון מנדרין בהרצליה".

על מצבה היום היא אומרת: "ברוך השם, לא חסר לי כלום, אני גרה בדירה שכורה בחולון, עובדת ארבע שעות בערב ועושה – בלי עין הרע – הרבה כסף, אבל הדבר שהכי חסר לי הוא אהבה. ניסיתי לנהל מספר פעמים בחיי מערכות יחסים אך לשווא, כולם נגמרו אחרי ששמעו על עברי. כשאני עובדת אני כמו מכונה, אין לי רגשות, באים אלי טיפוסים מכל הסוגים וכסף כבר אמרתי, לא חסר לי. זה רק החום והאהבה שחסרים לי והייתי רוצה מאוד שמשפחתי תקבל אותי. זו גם הסיבה המרכזית שהחלטתי לצאת לאור: שמשפחתי תקרא את הסיפור, תבין מה עובר עלי ותסכים לקבל אותי חזרה. אני מתגעגעת להורים ולאחים שלי".

רגע לפני שאנחנו נפרדים, איילת מבקשת לומר עוד משהו: "אם מישהו מעוניין במערכת יחסים, אני פנויה ומחפשת קשר לטווח ארוך שיוביל לחתונה ואולי בעתיד גם אזכה לגדל ילד. זה דבר שכל אישה רוצה – בית, בעל וילד קטן. יותר מזה אני לא מבקשת לעצמי ובטח שזו לא בקשה מוגזמת מדי".

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
תגיות:
אולי יעניין אותך גם

תגובות

הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר