"האנשים שבנו את חולון": דני דוד, יו"ר והבעלים של קבוצת סאדאב

במו ידיו, בחריצות ומתוך אחריות למשפחתו, בנה דני דוד את אחת מחברות הקבלן המובילות בעיר. בראיון מיוחד הוא מספר על הדרך שעבר מהאוהל הרעוע במעברה ועד היום

"השקמה חולון" מארח בסדרת ראיונות את האנשים שבנו את חולון, האנשים שחלמו, יצרו ובנו בעשר אצבעות את השכונות, הבתים והזכרונות של כולנו, הסדרה עוקבת אחרי הרקע, הדרך ונקודות הציון של סיפור חייהם המרתק ושואלת את דעתם על ענף הנדל"ן כיום. פותח את סדרת הראיונות, מר דני דוד, יו"ר והבעלים של חברת הבנייה מהגדולות בחולון, קבוצת סאדאב.

דני (דניאל) דוד נולד בעיר בגדד שבעיראק לפני 75 שנה לאב סוחר ולאם עקרת בית, שני מבן שישה אחים, ועלה לישראל עם הוריו בתחילת שנות ה-50 במבצע העלייה "עזרא ונחמיה". כמו משפחות רבות החלה המשפחה מסע קליטה ומיון קשה ומורכב, ראשית במחנה המעבר "שער עלייה" ולאחריו נדדו למעברה זמנית בפרדס חנה של היום ומשם למעברת חולון אשר הוקמה באותם הימים.

"ישנו שמונה נפשות על שתי מיטות מתקפלות כשאנו חולקים אוהל רעוע עם משפחה נוספת, בתנאים נוראים. בקיץ כבשן ובחורף נחלים של מים היו מציפים את המעברה וסוחפים את מעט הרכוש הבסיסי שעוד היה לנו", מספר דוד. "הזכרונות הראשונים שלי הם בעיקר של קושי, זו תחושה נוראה להביט בהורי ולחוש את חוסר האונים שלהם מול קשיי השפה, קושי הפרנסה, עוני ובעיקר בושה, אנשים מכובדים שאיבדו את מעמדם וכבודם העצמי אל מול חלום ארץ זבת חלב ודבש המתנפצת והמציאות היום יומית הקשה מנשוא. כבר אז כנער צעיר הבנתי שאני מחויב לעזור בפרנסת המשפחה, עבדתי בכל עבודה מזדמנת, בייצור קרמיקה, בסבלות, במכונאות, עבדתי ביום ולמדתי בלילה – עשיתי הכל. זה לא היה כמו היום. אז, פשוט לא היו ברירות אחרות. סיימתי לימודי מכונאות ושובצתי לשירות בחיל השריון, גם בתקופת הצבא יצאתי לחופשות מיוחדות להמשיך ולעבוד על מנת לשלם את החוב המשפחתי במכולת. השלמתי את שירותי הצבאי ויצאתי לחיים".

רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו:

להורדת האפליקציה באנדרואיד

להורדת האפליקציה באייפון

כיצד הגעת לעולם הנדל"ן?

"פשוט ישבתי וחשבתי היכן אני יכול להרוויח יותר? בשנים ההן, השכר בעבודות כפיים בענף הבניין היה כמעט כפול, המקצוע היה מכובד ועבודתי הראשונה היתה כתפסן, בנאי וברזלן בחברת ברנוביץ'. על מנת להרוויח יותר, עבדתי שתי משמרות, עשיתי ביום עבודה של יומיים ושוב, תמיד לנגד עיניי עמדו המצוקות הכלכליות של הורי ומשפחתי ואלו דרבנו אותי להמשיך ולהתפתח. מתוך אותה שאיפה להתקדם, לאחר מספר שנות עבודה פתחתי את העסק העצמאי הראשון, חברה לעבודות שלד בשם 'ד. דני'. החברה הלכה וצמחה ובשלב מסוים כבר הינו ליזמים וקבלנים מלאים לבנייני מגורים שאותם החלנו בבנייה. יחד עם אחיי הקמנו אז את התשתית ל'סאדאב' של היום".

כיצד הפכה "סאדאב" לחברה הבנייה מהמובילות בחולון?

"לאחר ביצוע של מספר פרויקטים כחברה עצמאית, יצרנו שותפות עסקית עם חברת יזום ובנייה גדולה יותר והחלטנו לקרוא לחברה 'סאדאב' על שם ראשי התיבות שבשמות השותפים. השותפות התקדמה משמעותית ובנתה אלפי יחידות דיור, בעיקר בחולון וכך צברה מוניטין רבים. אני מגיע לכל פרויקט תמיד מהמקום הבסיסי, מהבטון, מהברזל ומהקונסטרוקציה, חשובות לי האיכות, ההקפדה, החומרים והחיוך של הלקוחות ואלה הדברים שבנו את החברה".

לימים רכש דוד את מניות השותפים והיה לבעלים היחידים של החברה. בתחילת שנות ה-90 הצטרף  בנו הבכור לחברה, לאחר ששב מלימודי תואר שני במשפט בינלאומי באנגליה. "אורי התחיל מלמטה ולמד את בסיס העסק מהרגליים כמו שאומרים והצליח להביא את החברה להישגים מאוד מרשימים. היום אורי הוא מנכ"ל הקבוצה ועושה חיל. מירי בתי פעילה אף היא בחברה ומרכזת את הפעילות מול הרשויות המקומיות וגם את תחום הנכסים המניבים של הקבוצה".

כיצד מחלקים את הזמן בין עבודה למשפחה?

"כבעל לאשתי המקסימה חנה כבר 52 שנה, אבא לארבעה ילדים וסבא ל-11 נכדים מקסימים, אני מתעורר כל יום עם הזריחה ויוצא לעבודה במשרה מלאה, עובר בוקר בוקר בכל אחד מאתרי הבנייה של החברה, מפקח ומעורב באופן אישי בכל שלב ובכל פרט ופרט, ובסופי השבוע אני כל כולי של המשפחה, בהנאה אינסופית בעיקר מנכדי המקסימים. דניאל שלי, נכדי הבכור, כבר הולך בדרכי והצטרף לחברה ואני כל כך גאה בו על כך".

מה הם הטיפים שהיית נותן ליזמים של היום?

"קח ללב, אך תמיד תשים את הדברים בפרופורציות. בענף כל כך עתיר סיכונים, אף פעם אל תתרווח על זרי הדפנה. תמיד בענווה, תמיד בצניעות תמיד בזהירות, בזהירות, בזהירות. אפשר ליצור ולבנות עשרות פרויקטים מוצלחים ואחד לא, שיפיל את הכל. כך אני התפתחתי וכך חינכתי את ילדיי על צניעות והבנה כי רק בעבודה קשה, באהבה לאנשים ולמקצוע, בזהירות מתבקשת ובידיעה שבדירות שאנו בונים יחיו משפחות וילדים, מעל הכל, אמינות. רק ככה אפשר להצליח".

האם קשה יותר היום לבנות, בהשוואה לבנייה לפני 30-40 שנה?

"אין ספק שהרבה יותר קשה היום. זמן קבלת היתרים התארך משלושה-ארבעה חודשים בתחילת שנות ה-80 לשלוש וארבע שנים היום, הרגולציה מאוד מקשה, כל תהליך מלווה בעשרות אישורים, היתרים ובעלי תפקידים שונים, הכל מאוד מסואב ומאוד מסובך, חמישה משרדי ממשלה נוגעים באופן ישיר לענף הבנייה ואין ביניהם כל תיאום. תוסיף לזה את הוועדות השונות ומשרדי העירייה – כל משרד או פונקציה מתקין לעצמו תקנות שאינן מתואמות עם האחר – ותגלה מערכת מאוד מאוד מורכבת שבסוף מתורגמת לעליות מחירים והתייקרויות גואות. גם תחום המימון מאוד השתנה, פעם אם לקבלן לא היה הממון לבנות, הוא פשוט לא היה בונה. 'סאדאב' מעולם לא הסתמכה, אלה על הון עצמי. יזמים שונים מנצלים את המערכות המאפשרות היום מינוף גבוה ומאוד יקר שתורם גם הוא לעליות המחירים. נושא הסטנדרט שהשוק הורגל אליו גם מהווה מכשול להוזלת מחירים ובהחלט לענף כולו. זוג שנכנס היום לדירה חדשה דורש סטנדרט ברמות אבזור יוקרתיות שמאוד משפיעות על רמות המחיר. בסוף יש לזכור כי זוגות זקוקים לדירות והקושי טמון גם באופי הבנייה היקר שהורגלנו אליו".

מה הן התכניות של "סאדאב" לשנים הקרובות?

"קבוצת סאדאב לא מפסיקה להתפתח, אורי מוביל פרויקטים רבים כגון DAVID המדהים בח' 501 עם נוף שלא ראיתי כזה בעיר, בניית שני בנייני משרדים באזור התעשיה בחולון. השקנו השנה גם את חברת סאדאב 38 שעוסקת בהתחדשות עירונית ואנו כבר בשלבי חתימות עם מספר בניינים איכותיים.בעיר אילת אנו כבר בשלבי אכלוס של פרויקט יפהפה ושניים נוספים בתכנון. בקיצור, המלאכה ברוך השם מרובה ואני יותר מגאה באורי בני על ההובלה של הקבוצה".

לסיום, לאן הולך לדעתך שוק הנדל"ן?

"קיים היום בלבול רב הן בציבור והן במערכות הפוליטיות. תכניות כאלו ואחרות, שתפקידן וכוונותיהן מצוינות, מייצרות גלי הדף מסוכנים ולא פשוטים. שרי האוצר האחרונים הגיעו כל אחד עם אג'נדה חדשה וכוונות טובות, נטעו אשליות בציבור ושלחו את עוזריהם להגיד לציבור לא לרכוש דירות כי הנה יש מע"מ אפס אז תמתינו, או מחיר למשתכן שיהיה מוכן לאכלוס בעוד זמן לא ידוע. בסוף, יש מחסור קשה ומתארך ביחידות דיור. אין מכרזים ממשלתיים כיום לשוק הפרטי, מה שיוצר פקק המוביל להתייקרויות כל קרקע שאינה במסגרת המחיר למשתכן. מה עם משפחת שאינן במסגרת התנאים להיכלל בתכנית? משפחות המשפרות דיור? לצערי, הציבור ישלם שוב בהתייקרויות מיותרות".

מה הפתרון שהיית מציע?

"בהפחתת מסים ממלכתיים ועירוניים, העומדים על כ-50% מערך הדירה, המדינה יכולה ליצור מיידית פתרונות. כמובן, בניית יותר דירות קטנות בנות שלושה חדרים המתאימות למשפחות יחידניות ומבוגרים, הזולות משמעותית מדירות חמישה חדרים היקרות. בעיה נוספת של ענף הבנייה היא כוח האדם. המדינה מטפטפת עובדים זרים ושכר של העובדים הקיימים מטפס לגבהים לא הגיוניים. עובד סיני מקצועי מרוויח בממוצע 25,000 שקל נטו בחודש! בידה של המדינה לשחרר את רוב הפקקים, בסוף הכל הוא שאלה של רצון ומדיניות. אני מתעצב על החבר'ה הצעירים שלנו, נוסעים לאוסטרליה לעבוד בחוות כותנה עבור גרושים ופה בארץ לא יוצרים עבורם מקומות עבודה בענף מדהים, מכניס, יצירתי ועל כך מלאה בטני. 'סאדאב' מוכנה לקלוט בכל רגע חבר'ה צעירים שישתלבו בענף בתנאים מצוינים".

 

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
תגיות:
אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר