אין הרבה נשים שהיו בוחרות במקצוע שבחרה לעצמה רונית דני מחולון. למעשה, היא האישה היחידה בנוף נהגי המוניות בעיר, ואם תשאלו אותה במה באמת רצתה לעבוד, אז הכיוון הוא לגמרי אחר. היא מספרת שחלמה להיות רוקחת אבל נאלצה לוותר על חלום הלימודים ולעזור בפרנסת המשפחה.
רונית דני, בת 52, עובדת כנהגת עצמאית בתחנת המוניות בשכונת קריית שרת בחולון. את דרכה החלה כמנהלת חשבונות בעסק המשפחתי, בהמשך היתה נהגת הסעות ובשש שנים האחרונות היא עובדת, כאמור, כנהגת מונית. "לבעלי לא הפריע שאני נהגת מונית. נהפוך הוא, הוא תמיד פרגן ותמך ואף עודד אותי בדרכי החדשה. גם הילדים מאוד דואגים ומפרגנים והחלום שלי הוא להיות נהגת אישית שלהם", היא אומרת בחיוך.
על אף שעבודה כנהג מונית נתפשת כעבודה קשה וסיזיפית, דני מעידה על עצמה ש"נהיגה על מונית היא נהיגה מהנה מאוד, כלל לא קשה לי, ומה עוד שאפשר להתפרנס מכך בכבוד".
רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו:
רוצים להישאר מעודכנים?
בעלה של דני נפטר לפני כשנה. היא אמא לשלושה ילדים בוגרים, כולם נשואים, וסבתא לנכד. היא חיה לבדה ועובדת מדי יום משעות הבוקר המוקדמות (6:30) ועד אחה"צ (17:30), חוץ מאשר בשישי-שבת – כלל חשוב שהציבה לעצמה. "יותר נוח לי לעבוד ביום מאשר בלילה", היא מסבירה. "אלה כללים שקבעתי לעצמי כשהפכתי להיות נהגת מונית – בלי לילות ובלי שבתות וחגים. עוד כלל שהצבתי לעצמי הוא לא לנהוג יותר מעשר שעות, והנסיעה הארוכה ביותר שהיתה לי עד היום היא מיקנעם ועד נתב"ג והקצרה, לא יותר משתי דקות, בתוך העיר חולון".
דני מעידה על עצמה כי "אני לא דומה לרוב נהגי המוניות, שרובם אוהבים לפטפט ולדבר עם הנוסעים. אני משתדלת להיות אדיבה ומנומסת אבל אני לא מהפטפטניות. בדרך כלל אני מתעניינת בשלומם של הלקוחות הקבועים והוותיקים. אני מכירה הרבה נהגי מוניות כמוני, אדיבים ומנומסים והלוואי והיו עוד נהגות מוניות בחולון. שמעתי שיש עוד אחת אבל לא פגשתי אותה. דווקא זה שאני אישה פועל לטובתי כנהגת מונית – הרבה לקוחות אומרים לי שזה מרגיע אותם ונותן להם תחושת ביטחון".
"גט-טקסי טובה ללקוחות, לא לנהגים"
ככלל, היא אומרת, "אני תמיד אמליץ לאנשים לעבוד כנהג/ת מונית. זו עבודה מעולה ויש מספיק עבודה לכולם". יחד עם זאת היא מציינת: "לא הייתי עובדת עם גט-טקסי. השירות של גט-טקסי לדעתי טוב ללקוחות אבל רע לנהגים, לדעתי רומסים אותם בגלל העמלות שהם משלמים לחברה".
לדבריה, הרכבות, מוניות השירות וריבוי קווי האוטובוסים ככלל לא פוגעים בפרנסתם של נהגי המוניות. "יש כאלה שיעדיפו לנסוע עם מוניות", היא מסבירה, "אנשי עסקים למשל, ויש לקוחות קבועים שחוזרים תמיד".
כמי שנמצאת שעות על הכבישים בארץ, יש לדני כמה תובנות ברורות על הנהג הישראלי המצוי: "הנהג הישראלי לחוץ מאוד, כל הזמן ממהר וחסר סבלנות. דווקא הנהגות רגועות וסבלניות יותר. העצה שלי לנהגים היא להיות יותר זהירים ומתחשבים – אז תגיעו עוד חמש דקות ליעד אבל תוכלו להציל חיים".
תופעה נוספת בכבישי ישראל שדני מציינת היא זו של רוכבי האופניים – "רוכבי האופניים הם מסוכנים, הם רוכבים ומדברים בטלפון או מאזינים למוזיקה באוזניות ומאוד מסכנים את עצמם ואת הנהגים האחרים בכביש. צריך ממש להיזהר מהם".
ולא רק מרוכבי האופניים צריך להיזהר. דני מספרת גם על לקוחות שעלולים להיות עוינים. "קרה לי מקרה קצת מפחיד, שגבר שעלה למונית ולקחתי אותו לכתובת שביקש, לא רצה לשלם. הוא התחיל לקלל ואני נבהלתי ופשוט נתתי לו ללכת. בירכתי אותו לשלום ולא לקחתי ממנו כסף".
לא פעם היא נתקלת בבני נוער שיכורים שחוזרים בשעות בוקר מוקדמות לאחר לילה של שתייה ובילויים. "הם חוזרים בבוקר מהמסיבות שתויים, וכאמא, אני מדברת איתם ומסבירה להם על כל הסכנות בכך. לא יודעת כמה זה עוזר אבל לפחות אני מנסה", אומרת דני.
דני נתקלת במגוון לקוחות, והממהרים הם סוג שחוזר על עצמו. "יום אחד נכנסה למונית נוסעת שהחלה לצעוק בקולי קולות ודרבנה אותי שאסע מהר-מהר", היא מספרת. "כשהגענו ליעד, היא נתנה לי מאה שקל יותר. יצאתי מהמונית ורדפתי אחריה בניסיון להחזיר לה את הכסף, אבל לא הצלחתי להשיג אותה, היא נעלמה במהירות.
"לא אחת אני נתקלת בנוסעים שממהרים ועתים משלמים יותר או נותנים טיפ ואני תמיד מחזירה. המוטו שלי הוא שתמיד הלקוח יהיה מרוצה. אני טיפוס שאוהב לעזור, וזה מתבטא גם שכשנוסעים איתי חולים או נזקקים שלפעמים המגבלות שלהם באות על חשבון הנסיעה. אבל חשוב לי שיהיה להם טוב, ומבחינתי, כל עוד יהיה לי כוח לעבוד, לא מפריע לי להמשיך לנהוג במונית. זו פרנסה טובה ויש לי לקוחות קבועים. העיקר שאמשיך לעשות טוב לאנשים וייצאו מהמונית שלי עם חיוך גדול".
