מלכה רוזנטל, תושבת חולון, נולדה בסטניסלבוב, פולין, בשם מארישה דולברג, ב-1934, בת למשפחה משכילה ואמידה – אמא, אבא, מלכה ואחיה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, היתה ילדה שחיה חיים טובים ומאושרים בבית גדול ויפה, בת לאם מורה לספרות ולאב סוחר מצליח.
"הייתי ילדה קטנה כשפרצה המלחמה. חיינו בבית גדול שעדיין עומד. אמא היתה בוגרת אוניברסיטה ואבא שלי היה סוחר עורות. הוא סחר בעיקר בחו"ל, היו לו שתיים או שלוש חנויות נעליים. הבית היה מאוד יפה. היתה לי מטפלת בשם דניסה. שיחקתי עם הילדים. היו לי חברים קרובים – טושה, ולייבוש וקובוש. אין לי הרבה זכרונות, אבל יש לי דימוי של מקום פסטורלי עם ילדים שמשחקים כל יום, אפילו בשלג. היו לנו חיים טובים ומאושרים", היא מספרת.
רוזנטל בילדותה
לאחר הכיבוש הרוסי התגוררה המשפחה בעיירה בשם אוטיניה. בשנת 1941, בעת נסיגת הכוחות הרוסיים, המשפחה נאלצה לברוח חזרה לסטניסלבוב, שנכבשה על ידי הגרמנים. ב-1942 הוכנסו היהודים לגטו, ביניהם משפחתה של רוזנטל. מלכה מתארת את הצפיפות והזוהמה בגטו, האב שהמשיך לעבוד עבור הגרמנים וילדה יתומה מהונגריה שאימצה המשפחה. כעבור מספר חודשים, נמצא אחיה של מלכה ללא רוח חיים בגטו.
עדות מפי מלכה רוזנטל – כיצד הסתתרה בחבית:
כאשר הבינו כי הסוף מתקרב, הגיעה עזרה ממקום לא צפוי – דניסה, המטפלת הפולניה של מלכה, שהבריחה בחשאי את מלכה ואמה מן הגטו, למקום ליד לבוב. במשך זמן מסוים אמה של מלכה עבדה כמורה עד שהלשנה של איכר אוקראיני הביאה לכך שהמשפחה נאלצה לברוח שוב. ברכבת לאזור הכפרים של אוטיניה זיהה אחד האיכרים את אמה של מלכה ואיים להסגיר אותה לגסטאפו. איכר אחר השתלט על המצב והכריז כי הוא זה שיטפל בשתי היהודיות. למעשה, הוא הציל אותן והביאן לביתו של שומר היער, שם התחבא גם אביה.
רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו:
רוצים להישאר מעודכנים?
לאחר משך זמן שבו התחבאה המשפחה, נתפסה אמה של מלכה על ידי חייל גסטאפו. זה חקר אותה ולאחר שסירבה להסגיר את בעלה, נרצחה על ידו במקום אל מול עיניה של מלכה.
הוריה של רוזנטל ביום חתונתם
"למדתי קרוא וכתוב בתוך חבית"
מלכה ואביה נאלצו לברוח, נדדו ביערות, ניזונו מפירות יער ומפטריות עד בואו של החורף. "לאחר שרצחו את אמא שלי, נדדתי עם אבא שלי בחורף ביער. לבסוף הגעתי לביתם של בני משפחת קוט. אנשים פשוטים, איכרים אנאלפאבתים. הם הכניסו אותי לחבית באסם, מתחת למקום מרבצה של הפרה. היה שם רק קש ובובת סמרטוטים שהבת של המשפחה, אנג'ה, מסרה לי. היא היתה מגיעה כל יום ומספרת לי מה שקורה בכפר. למדתי קרוא וכתוב בתוך החבית. זה היה כל העולם שלי. חייתי בחבית במשך שנה וחצי ומדי פעם יכולתי לצאת להתמתח באסם".
לדלת האסם, מתארת מלכה, היה קשור כלב שחור ענק. "הוא נבח על כל מה שזז, וכל פעם שהוא נבח, אני נכנסתי לחבית. במשך הזמן חליתי מאוד. אדון קוט בא ופרץ את החבית והוציא אותי כשאני קודחת מחום. אני לא זוכרת מה קרה אחר כך, רק שהתעוררתי ליד התנור. הכומר של הכפר הגיע. אמרו לו מי אני והוא ביקש לטפל בי. הוא מרח לי על הפרקים משחה. לדעתי זה היה שומן חזיר. הם נתנו לי את האוכל הטוב ביותר שהיה להם, אוכל שאפילו הבנות שלהם לא קיבלו: שומן ובשר וירקות טריים. בגדים, לעומת זאת, היה קשה יותר למצוא ובסוף המלחמה הייתי לבושה בשק".
מאוניית המעפילים בחזרה לגרמניה
לאחר המלחמה מלכה נשארה בבית משפחת קוט עד שהגיעה בשורה שמלכה לא היתה מוכנה לקבל: אמא שלה הגיעה לכפר וביקשה לקחת אותה. "הגיעה אישה שטענה שהיא אמא שלי, אבל את אמא שלי רצחו לי מול העיניים. הסתבר שאבא שלי התחתן עם אישה בטשרנוביץ', בת כפר שלו שהכיר מזמן. במלחמה נרצחו שני הילדים שלה.
"התחברתי עם אבא שלי, נפרדתי ממשפחת קוט ורציתי לעלות לארץ. עליתי על אוניה, האקסודוס. אחרי כל מה שאנחנו עברנו, השיבו אותנו להמבורג, גרמניה, לאדמה שביקשה להפוך אותנו לאפר. לא היתה לי ברירה, נדדתי באירופה, הגעתי לברגן בלזן שהיה מלא בפליטים, ורק ב-2 בפברואר 1948 הגענו ארצה".
בישראל, אימצה את מלכה דודתה. "היתה לי בארץ דודה, אחות שלי אבי שגרה בכפר הס. הגעתי לשם כשהייתי בת 13. אבא שלי נשאר בגרמניה תקופה ואז הוא עלה לארץ עם אשתו. הם חיו בבת ים והוא נפטר לפני 30 שנה".
מלכה מספרת על ההתאקלמות בישראל. בעוד ניצולים רבים הסתירו והתביישו בעברם, מלכה רוזנטל הפכה בעל כורחה למלכת הכיתה בכפר הס: "כשהגעתי לכפר הס התקבלתי כמלכת אנגליה. הייתי ראש ועד הכיתה. אנשי הכפר היו נהדרים. היה לי המון ביטחון עצמי, אני לא יודעת למה. הילדים קינאו בי כי נסעתי ברכבת, ביקרתי בפריז ובבירות אירופה".
על העברית השתלטה מהר מאוד: "בתור ילדה שדיברה חמש או שש שפות, מה זה כבר ללמוד עוד שפה?" היא מספרת. "היה מקרה אחד שבו נעלבתי מאוד. היה לנו מורה בשם אביגדור, האבא של הסופרת והפזמונאית חמוטל בן זאב. הוא ביקש שנכתוב חיבור חופשי וכשקרא את החיבור שלי, חודשים ספורים אחרי שעליתי לארץ, הוא אמר: 'איזו עברית נפלאה! מי כתב לך את החיבור הזה?', ואני ניסיתי להתגונן ולהגיד שאני כתבתי אותו לבד".
ברבות השנים, הכירה מלכה את דב רוזנטל ובשנת 1957 הם נישאו ונולדו להם שתי בנות. מלכה שירתה במשך שנים רבות בצה"ל ולאחר מכן עבדה בהוראה. סיפור חייה המרגש תורגם לשפות רבות והוא מוצג בספרי ילדים ובהצגות.
