סמל ראשון בניה רובל מחולון, לוחם בגדוד 101 של חטיבת הצנחנים, נהרג בהיתקלות עם מחבלים ברצועת עזה במבצע צוק איתן. ביום שבת, 19 ביולי 2014, יצא הכוח שאליו השתייך רובל לבדוק מבנה חשוד, אך במהלך הסריקות יצאה חוליית מחבלים מפיר מנהרה של החמאס והחלה לבצע ירי לעבר הכוח. בזמן ההיתקלות, בשכונת אבו מועמר הסמוכה לרפיח, נפגע רובל מחילופי הירי.
בניה, בן 20 במותו, היה בן הזקונים להוריו זאב ועדה, אח לאחיו ירין (24), ליאל (27) ועומר (36). "אני זוכר, זה היה יום שבת", מספר ירין אחיו, "הייתי עם ארוסתי – למחרת היינו אמורים לבחור טבעות לחתונה. אחרי הצהריים שמענו מבזק חדשות שדיווח על היתקלות של מחבלים ואמרתי לעצמי, אין מה לעשות, חייבים להמשיך. לקראת 11 בלילה עזבתי לביתי עם האופנוע. בתחילת הרחוב ראיתי אמבולנס. לא ייחסתי לו חשיבות. כשהתקרבתי לביתי ראיתי שכנים במרפסות. אמרתי, בטח קרה משהו ואז דפקתי על דלת ביתי וראיתי את אמא – המבט שלה מלווה אותי עד היום. יש רגעים בחיים שנחרטים בך וזה אחד מהם. המבט שלה אמר הכל".
צפו כיצד הפתיע בניה רובל ז"ל את אמו במקום עבודתה:
ירין מתאר את הרגעים הקשים עם היוודע הבשורה על מותו של אחיו הצעיר: "הזמן עמד מלכת, כמו בסרט, היו צעקות חיילים במדים אבל התעשתי די מהר וחיברתי את הדברים והבנתי שבניה לא איתנו". מאז אומר ירין, "אני נושא אותו איתי כל יום. רק לאחר כשנה התחלתי להתאושש ולחבר דברים הקשורים בו".
רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו:
רוצים להישאר מעודכנים?
שיחת הטלפון האחרונה: "אני אוהב אותך מאוד, אמא"
"זו היתה שבת חמישית ברציפות שבה הוא לא הגיע הביתה בעקבות חטיפת שלושת הנערים", מספרת עדה אמו. "הוא יצא פעמיים לזמן מאוד קצר. שישי קודם לכן היינו אצלו בצאלים כי לא ידענו אם הוא יוכל לצאת. חזרנו הביתה והוא שלח לנו הודעה שעשינו אותו מאושר שבאנו לבקר ושהוא אוהב אותנו מלא".
לדבריה, "ביום שלישי הוא חזר לכמה שעות ואז הקפצתי אותו לתחנה המרכזית". בהמשך דיברה איתו בטלפון, שיחת הטלפון האחרונה עם בניה. "ביום חמישי האחרון, בשעה 14:00, לפני האירוע, הוא אמר לי, אמא, אני אוהב אותך מאוד. אני סוגר את הטלפון כי אנחנו נכנסים לתוך עזה. אנחנו עם הרבה כוחות של צה"ל, אל תדאגו לי, יהיה בסדר. מאז לא היינו בקשר. זה היה ב-23:30 בלילה כשקצין העיר הגיע והבנתי שהגיע הגרוע מכל".
עדה ובניה רובל בילדותו. "תהי חזקה"
עדה נזכרת: "תמיד כשהייתי אומרת לו שאני דואגת, הוא היה אומר לי, 'תהיי חזקה'. אני רוצה לממש את הצוואה הזו שלו. הוא היה עוגן לחברים, כתף תומכת, ואני רוצה להראות לו שגם אני כזו, שאני אצליח להיות חזקה בשבילו".
ספורטאי מצטיין ורקדן מוכשר
בניה רובל ז"ל למד בבית הספר היסודי אמירים בשכונת בן גוריון בעיר, בהמשך התחנך בתיכון נבון במגמת מחשבים וסיים את לימודיו בשנת 2012. בניה היה חבר בנבחרת הריצה של בית הספר, ספורטאי מצטיין. מגיל צעיר הוא רקד בלהקת המחול הייצוגית של חולון "הורה רעים" ועשה זאת במשך שנים ארוכות. כבר מכיתה א' התקבל ללהקה, למרות שהגיל ההתחלתי היה מכיתה ג'. הוא המשיך לרקוד עד כיתה ח', ולא היה אכפת לו מה אחרים אומרים – הוא רק רצה לרקוד.
כבר בכיתה ח' החל לחשוב על שירותו הצבאי והחל להתאמן לקראתו. הספורטאי המצטיין היה חבר בנבחרת הריצה של תיכון יצחק נבון ושימש כעוזר מאמן. בכיתה י' הצטרף לקבוצה המכינה לכושר לקראת הצבא, וגם הפעם הקדים – כי הצטרפות למכינה אפשרית רק בכיתה י"א. הוא השיג את האישורים והחל להתאמן. בניה הרכיב משקפיים, ולמרות שנקבע לו פרופיל 97, נמנע ממנו שירות בסיירות צה"ל. כיוון שהיה תלמיד בכיתה מדעית במגמת מחשבים, אמו לחצה עליו שינסה להתקבל ליחידות רלבנטיות לתחום, אך הוא סירב. היה ברור לו שהוא מתגייס ליחידה לוחמת, לקרבי.
רובל ז"ל. מורשת של נתינה
כרטיסי מעשים טובים – מורשת של נתינה
משהתקבל לסיירת הצנחנים, ביקש להיות קלעי, חבר לצוות ומפקדיו מספרים שבתקופה זו החל לפרוח והתגלו בו כל תכונות המנהיגות שקיימות במפקד: "הוא היה בעל ערך נתינה גבוה ואהב לתת למען הכלל". את מורשת הנתינה שלו ציינו חבריו לאחר מותו עם "כרטיסי נתינה" – כרטיס שכל אחד מחבריו נושא עימו, כאשר המטרה היא שבעל הכרטיס יעשה מעשה טוב ויעביר אותו לאחר וכך תיווצר שרשרת של מעשים טובים וכך גם זכרו של בניה יונצח. "התחלנו בכמה מאות כרטיסים", מספר ירין, "והיום יש למעלה מ-18,000 אלף כרטיסים וזה ממשיך לגדול. מי שרוצה כרטיסים, נכנס לדך הפייסבוק 'זוכרים את בניה' ואנו דואגים לתת לו כדי להמשיך את מורשת המעשים הטובים של בניה".
גרא
כמה עצוב!