אושרה אסף, תושבת חולון, הודיעה אתמול (רביעי) כי בתחילת השבוע הבא תפתח בשביתת רעב במחאה על אוזלת היד של הממשלה בכל הקשור לטיפול רפואי ומשפטי בשוטרים. "ביום שני הקרוב אני מתחילה בשביתת רעב מול מטה המשטרה הארצי בירושלים – לא ברור מדוע שוטר שנפצע תוך כדי שירותו או שנפגע בפעילות מבצעית צריך לשאת בהוצאות רפואיות ומשפטיות. משרד הביטחון לא מכיר או מכיר חלקית במקרים כאלה והכל נופל על השוטר. הגיע הזמן שמישהו ידאג לשוטרים".
אסף, בת 57, נשואה לשוטר ואם לשני ילדים (25, 23), עובדת כמנהלת שיווק במוסך בתל אביב, חברת העמותה למען השוטרים, הסוהרים והגימלאים". העמותה הוקמה בשל הצורך לייצג את השוטרים, שכיוון שהם עובדי מדינה, אין להם ועד רשמי. לדבריה, זהו הגוף היחידי המייצג באופן בלתי רשמי את השוטרים ודואג לזכויותיהם.
"הדבר שהכי הכאיב לי ויצר את הטריגר בגינו אני יוצאת לשביתת הרעב הוא המקרה של שני שוטרים שישבו בניידת ומשאית פגעה בהם מאחור. מאז אותו מקרה, שני השוטרים עוברים טיפולים רפואיים וזקוקים לתרופות ולציוד רפואי שחלקו הגדול הם נאלצים לקנות בכספם", היא מספרת. "אם אזרח רגיל שעובר תאונה עומד מול הוועדות של הביטוח הלאומי כדי שיכירו בבעיה הרפואית שלו ויתמכו בו, אותו שוטר עומד מול ועדות של משרד הביטחון ועובר מסכת ייסורים שלא ניתן לתאר במילים.
"מדובר בשוטרים שמגינים בנפשם 24 שעות על אזרחי המדינה, על חשבון משפחותיהם, ונקראים למשימה ביום ובלילה. החלטתי שאני לא מוכנה לשתוק יותר מול המצב הזה ואשבות רעב כמה זמן שצריך עד שיתוקן העוול הזה. השוטרים לא מבקשים משהו בחינם או קיצורי דרך אלא הקלות והתחשבות בהם. הם לא אנשים רגילים שהולכים ליום עבודה במשרד, הם מסכנים את עצמם בהפגנות, בכבישים ובעימותים מדי יום. כשהם הולכים לעבודה, הם גם מסתכנים בכך שיחזרו הביתה עם כתב אישום על שימוש בכוח לא סביר, במכות שהם חוטפים מפינוי תושבים או בהפגנות. כולנו רואים בטלוויזיה אילו השפלות ומכות נאלצים השוטרים לספוג".
רוצים להישאר מעודכנים?
אסף ממשיכה ואומרת: "שוטרים שומרים עלינו בחירוף נפש ולא מגיע להם מצב כל כך אבסורדי. כשאזרח רגיל עובר במקום העבודה אירוע לב למשל, הוא יגיע לטיפול הביטוח הלאומי. השוטרים לעומת זאת, אם חלילה נפגעו בפעילות מבצעית, הם מופנים למשרד הביטחון וההתנהלות שם קשה מאוד, הוועדה קשה מאוד. לפעמים הוועדה טוענת מולם שהפגיעה שלהם אינה כתוצאה מהאירוע המבצעי אלא בגלל הגיל או עבר רפואי. בנוסף, משרד הביטחון, שאמור לתמוך בשוטרים, מסרב בשיטתיות לסבסד או לעזור להם במימון כל דבר שאינו בסל הבריאות, כמו תרופות ואביזרים שקופות החולים לא מממנות. יוצא שהשוטרים, שמגינים על כולם, נאלצים לשלם מכיסם על נזקים שנגרמו להם במקום העבודה שלהם. במקום שהמשטרה והמדינה תעזור לשוטרים לפתוח דלתות, הם נתקלים בקירות אטומים. המדינה בנתה מפלצת שהשוטרים נאלצים להיאבק בה ולממן עורכי דין עבור התביעות הרפואיות שלהם".
אסף מביאה דוגמה נוספת: השוטר בחיפה שהושעה מתפקידו עקב הפגנת הערבים שבמהלכה נפצע פעיל שלהם. "מבחינתי, אם אותו שוטר, כמו שוטרים אחרים, ברגע שהוא אומר, לא הרבצתי למפגין, אני מאמינה לו. אם לא הוכח שאותו שוטר אשם, למה הוציאו אותו לחופשה כפויה? אני טוענת שלא צריך לנטוש שוטר פצוע בשטח ונטשו אותו. השאירו אותו בבית רק בגלל ההד הציבורי, לא בגלל החקירה. הוא בא לעבודה וכעת חייו התהפכו עליו".
על הטענות על אלימות במשטרה, אומרת אסף: "יש בעולם שלנו פייק ניוז. אני עקרונית לא מאמינה לאזרחים שמתלוננים על שוטרים. השוטרים נמצאים בחזית ותוקפים אותם מילולית ופיזית, ואזרחים לא מבינים מה הם עוברים מדי יום. שוטר לא קם בבוקר להכות אזרחים, הוא קם לעבודה כדי להגן על אזרחים. יש עשרות מקרים של שוטרים שמחלצים אזרחים ועוזרים להם, אם בתיקון גלגל או פינוי יולדת. השוטר בא לאכוף את החוק. נכון, לא תמיד חלוקת דו"חות היא מוצדקת, אך גם כאן המדינה לא עושה מספיק בהסברה ובחינוך. בהפגנות תמיד יהיה חיכוך, אבל אם המפגינים יתנהגו כחוק ויכבדו את השוטרים, העימות הזה יימנע מראש".
אסף מציינת כי לעתים נראה שהשוטרים מתנהגים בחוסר שיקול דעת, אבל היא אומרת: "חשוב להדגיש שהם עוברים סדנאות והרצאות בתודעת שירות וכמו בכל ארגון יש מיעוט של אנשים שסוטים מהדרך. הם לא מייצגים את הארגון ואת הדרך שלו".
לסיכום, היא אומרת: "ביום שני הקרוב אפתח בשביתת רעב כדי להביא למודעות הציבור את דרך הייסורים שעוברים השוטרים. אין להם ועד רשמי שמייצג אותם, וכיוון שהעמותה שלנו מייצגת אותם, מבחינתי אעשה הכל כדי לשנות את המצב הקיים".
