לסיפורה של ליהיא גרינברג מחולון קשה להישאר אדישים. במונולוג הבא היא מגוללת את קשיי היומיום שלה, את ההישרדות שהיא מנת חלקה ואת הרקע לחיים שלא היטיבו עימה ועם שני ילדיה הקטנים. בשורות הבאות היא פונה ומבקש מכל מי שיכול לסייע, להירתם לעזרתה בעת המשבר הגדול שבו היא נמצאת ומלווה אותה זה זמן רב.
"לא פעם אני שומעת כמה אני אמיצה, חזקה ואם מסורה, אבל אני מבקשת את עזרתכם ועושה זאת במבוכה רבה, בבכי ובאין ברירה, עבור ילדיי. נקלעתי למצב כלכלי נוראי ביותר ועלי לשרוד עבור ילדיי תקופה זו. כל זה קשה מנשוא עבורי אבל אני פונה בבקשת עזרה אל קהל הקוראים מעומקי ליבי כיוון שאין לי ברירה. מצבנו הכלכלי נוראי כרגע ואני זקוקה לכל עזרה שתינתן, כל עזרה תועיל".
ליהיא גרינברג, תושבת חולון, בת 43, אם לשני בנים משני אבות שונים, גרושה פעמיים, מגדלת בגפה את ילדיה, יהלי בן חמש וחצי ואורי בן השנתיים. שני ילדיה לוקים באוטיזם קשה. "אני מגדלת אותם סביב השעון לחלוטין לבדי. לאוטיזם נלווים קשיים רבים ואינני עובדת בשל המצב. אני גרושה פעמיים, האבות אינם בתמונה, אינני מקבלת מזונות ואנו חיים אך ורק מכספי הקיצבאות שאינם מספיקים. ההתמודדות הפיזית והנפשית קשה מנשוא וכשנלווית לזה חרדה כלכלית קיומית, זה הופך לבלתי אפשרי.
"החודש הגעתי לשפל המדרגה, נקלעתי למצב שבשל הוצאות חריגות, לא שילמתי עדיין שכירות וטיפולים לילדים עבור חודש קודם. המחיה אף היא יקרה בשל הוצאות חריגות וכדי שאוכל לשרוד את התקופה הקרובה בלי שצורכי ילדיי ייפגעו וכדי שאוכל להמשיך ולגור איתם בדירה שאותה אנו שוכרים, אני מבקשת את עזרתכם. כל עזרה תועיל".
אונס והתעללות מינית בגיל צעיר
גרינברג נולדה בתל אביב, למדה בבית הספר היסודי משה הס, משם המשיכה לתיכון עירוני ט'. בצבא שירתה בקרייה ובמקביל עבדה כדי לעזור בפרנסת הבית. לאחר שחרורה עבדה בעבודות מזדמנות ולמדה תואר ראשון בחינוך מיוחד.
בגיל 36 התחתנה לראשונה ולאחר מספר חודשים התגרשה בעודה נושאת בבטנה את בנה הבכור. לאחר כשנתיים נישאה בשנית אך גם נישואיה אלה לא החזיקו מעמד ולאחר שנה התגרשה בעודה בהריון עם בנה השני. כיום היא מתגוררת בקריית שרת בחולון ומעידה כי אינה בקשר עם בני משפחתה.
רוצים להישאר מעודכנים?
"יש לי שלושה אחים גדולים ממני אבל אנו לא בקשר. בגיל חמש נאנסתי על ידי קרוב משפחה אלכוהוליסט שגרם לנו הרבה צרות. למזלנו, הוא עזב את הבית. לאחר שאנס אותי, הדחקתי את האונס במשך 20 שנה ולא סיפרתי לאף אחד. בגיל 11 עברתי שוב התעללות מינית על ידי קרוב משפחה אחר, דבר שגרם לי נזקים קשים. לאחר הצבא פניתי לפסיכולוג כי הרגשתי שאני סובלת מחורים שחורים בעבר שלי. כשצפו ועלו הזכרונות הקשים חליתי באפילפסיה, סבלתי מדכאונות ומאנורקסיה, רציתי למות, האשמתי את עצמי במקרה שקרה לי והקשר עם משפחתי נותק".
בעקבות מצבה הנפשי אושפזה בבית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל, אבל היא מעידה: "יצר ההישרדות שלי הוא מאוד חזק, תוך כדי זה השלמתי תואר. אמא שלי עזרה לי בכל התקופה והיא תמכה בי למרות שהסביבה לא האמינה לי.
"את בעלי הראשון הכרתי באשפוז שלי ב'אברבנאל', הוא בא לבקר מישהו ואז גיליתי שהוא בסמים. רציתי לתת לו ולנו הזדמנות, ניסיתי להחזירו למוטב, התחתנו ולמרות סימני האזהרה, האמנתי שיהיה טוב. ואז, כשהמשטרה דפקה על הדלת ושמעתי שיש לו תיקים במשטרה, ביקשתי ממנו שיעזוב את הבית מתוך מחשבה שאני לא רוצה שילדי יעבור מה שאני עברתי. הוא איים בהתאבדות ואף איים לרצוח אותי. המשטרה שלחה אותו להסתכלות ולאחר מכן נכנס לכלא ויצא".
כיצד הכרת את בעלך השני?
"לימדתי את בנו הוראה מתקנת, הוא חיזר אחרי תקופה ארוכה ולבסוף הצליח לשכנע אותי. הוא נראה לי איש טוב, עברתי לגור אצלו ונכנסתי להריון שני. מיד לאחר הנישואין החלה התעללות נפשית. הוא נראה בחור טוב ומדהים, ולא דמיינתי מה אני עומדת לעבור. יום אחד שוב פרכסתי ובגללי הוא הפסיד משחק כדורגל ואמר לי, אם זה יקרה עוד פעם, את יכולה ללכת. ואכן כך עשיתי, ארזתי את חפצי והלכתי לאמי ואמרתי, הפעם אמצא לי דירה ולא אהיה תלויה באיש".
גרינברג אמנם מצאה דירה לגור בה עם ילדיה. "אנשים טובים בקריית שרת עזרו לי, אבל שני ילדיי סובלים מאוטיזם ואני מגדלת אותם לבדי, אני לא עובדת ומצבי הכלכלי קשה. שני האבות לא קיימים בחיי הילדים ואינם עוזרים בכלל. המלחמה שלי היא יומיומית, אני מוגבלת בבנק וייה מיום ליום וכעת הצעד הגדול שעשיתי בחשיפה הזאת הוא למען ילדיי ופחות בשבילי".
איך את רואה את העתיד?
"אני לא רואה רחוק יותר מדי. אני רוצה להעניק לילדיי חיים טובים למרות האוטיזם ורק אחר כך אתפנה לחשוב על עצמי".
ליהיא גרינברג מבקשת עזרה כספית אך כל עזרה אחרת תועיל גם היא. תרומות יתקבלו בברכה לחשבונה: בנק לאומי, סניף 863, חשבון 4688190 ליהיא גרינברג-לוי.
