חניון הקוממיות אחרי הצהריים, יום שישי האחרון. קבוצת אנשים עומדת מסביב לעשרות מכוניות, אבל אלו אינן מכוניות רגילות. מדובר באוסף של מכוניות אספנות, ענתיקות ישראליות שמוצגות לראווה במקום. בין כל המכוניות בולטת אחת חגיגית יותר. זוהי החיפושית של פואד, שלכבודו ולכבודה התכנסו כולם.
יוסי אהרון, שמוכר לחולונים רבים כמתקן משאבות מים וכמשפץ מכוניות אספנות, ארגן את המפגש שבו הוא וחבריו חשפו את החיפושית המשופצת של פואד עאמר. אהרון וחברי העמותה לאספנות רכבים ישראליים התגייסו לשפץ את החיפושית הישנה של פואד. פואד אינו הראשון. הם דואגים לפנק כך בעלי מוגבלויות ונכי צה"ל, והפעם הם התגייסו למען עאמר, דרוזי מהכפר ינוח בגליל, רב סרן במילואים ואיש היי-טק שלפני ארבע שנים החיים שלו נעצרו עקב מחלת הסרטן, והאהבה הגדולה שלו – החיפושית – נותרה מאובקת במחסן ולא מטופלת.
צפו בחשיפת החיפושית המשופצת:
אהרון, בן 63, גר כל חייו בשכונת ג'סי כהן, בה הוא עוסק בפעילויות חברתיות ובתרומה לקהילה. האהבה לשיפוץ מכוניות ישנות הביאה אותו להקים עמותה, שבעזרתה הוא וחבריו משפצים חינם מכוניות בעיקר של נכים ובעלי מוגבלויות.
איך השיגעון התחיל?
"יום אחד ביקרתי אצל חבר בזמן שהוא שיפץ רכב ישן. ראיתי שזה לא מסובך. אני בעל ידע רב – גם רתך,חשמלאי, אינסטלאטור – אמרתי, גם אני יכול ובעזרת חבר שנתן לי שטח ליד ראשון לציון, בניתי מוסך קטן ושם התחלתי לשפץ רכבים".
איך נולד הרעיון של העמותה?
"השמועה על זה שאני משפץ מכוניות עשתה לה כנפיים ופנו אלי עוד ועוד אנשים בבקשה לשיפוץ הרכבים שלהם. כשהבנתי שאני לא יכול לעשות הכל לבדי, גייסתי לעזרתי מספר אנשים והחלטנו להקים את העמותה. מעבר לשיפוץ הרכב, אנחנו עוזרים לאנשים בפן המנטלי, עוזרים להם לצאת מהמצב הנפשי הקשה לעתים שבו הם נמצאים. לדוגמה, במקרה של פואד, הוא היה שבור ומסוגר כשפגשנו אותו לראשונה והוא נפתח אלינו עם הזמן ואפילו עזר לנו בחלק מהשיפוץ. לנו זה עושה טוב שיש לנו את היכולת לשמח אנשים. לשפץ רכב זו אחריות כבדה. בעל הרכב נותן לנו את אהבת חייו וסומך עלינו ואנו מתייחסים לרכב שלו כאילו היה שלנו".
רוצים להישאר מעודכנים?
עאמר מגיע ומעניק לאהרון חיבוק חזק כשדמעות בעיניו. "זר לא היה מבין", הוא אומר, "יוסי הוא בן משפחה אצלנו. בזכותו ובזכות העמותה נעצרה לי המחלה והפכתי להיות מאדם מסוגר ומנוכר לאדם שמח".
פואד עאמר. היום המאושר בחיי
עאמר ממשיך להתחבק ארוכות עם אהרון ועם הסובבים בעוד אשתו ניבין ושני בנותיו מסדרות את שולחן המתוקים והשתייה שהביאו מהכפר, כיבוד לטקס הסרת הלוט מעל החיפושית ששופצה. עאמר, בן 45, הגיע עם משפחתו מינוח שבגליל. כרב סרן במילואים היה אחראי על יחידת המחשוב בפיקוד צפון. עם שחרורו עבד במספר חברות היי-טק ובין היתר היה אחראי על יחידת המחשוב של קופת חולים כללית.
הוא מספר כיצד הכיר את אהרון: "לפני שהתגייסתי לצבא קניתי חיפושית מודל 1973. החיפושית היתה אהבת חיי. כל חופשה הייתי נוסע עליה וטיפלתי בה כאילו הייתה אשתי, עד שלפני ארבע שנים חליתי במחלת הסרטן. הרגשתי תחושות מוזרות בגוף שלי, כאלו שלא חשתי מעולם כיוון שכל חיי הייתי ספורטאי, לא מעשן, לא אוכל בשר אדום וממעט בגבינות. הדבר נפל עלי כרעם ביום בהיר. אצלנו בחברה הדרוזית שמועות מתפשטות מהר ולכן כשחליתי אנשים התחילו לשאול שאלות ואני שלא רציתי להדאיג אף אחד העדפתי להסתגר בביתי ולהתעסק בשגרת הטיפולים וההקרנות. עד שיום אחד ראיתי מודעה בפייסבוק שסיפרה שיש עמותה שמשפצת רכבים ישנים בחינם לנכי צהל ובעלי מוגבלויות".
עאמר השאיר הודעה ולאחר כשעה אהרון כבר היה על הקו איתו. "הוא שאל, מה אתה עושה ביום שבת ואמר, אני בא עם חברים. זה ה יה קליק מהרגע הראשון יוסי והחברים הפכו להיות חלק מהמשפחה שלי ולקחו את אהבת חיי לשיפוץ. השבוע הזה הוא המאושר בחיי: גם הסרטן נעצר וגם קיבלתי את אהבת חיי השנייה אחרי אשתי". אהרון שעומד בצד ומקשיב לא יכול להסתיר את דמעותיו. "זה היה שווה הכל. כעת אנו עוברים לפרויקט הבא אך את פואד לא נשכח לעולם. עבורנו הוא בן משפחה לכל דבר".
לסיום, עאמר מבקש להביע את דעתו על חוק הלאום: "חוק הלאום הוא דבר מיותר שלא שווה את הנייר שהוא נכתב עליו. הברית בין הדרוזים והיהודים חזקה מכל חוק ואת הברית הזו לא ניתן להפר לעולם. אנחנו ההוכחה לכך".
