בית אופק בחולון הוא בית לחירשים-עיוורים במרכז העיר. מדובר בבית יפהפה המיועד ל-13 אנשים המתמודדים עם נכות כפולה – חירשות ועיוורון. הבית נפתח ברחוב שקנאי בחולון ביוזמת אגף השיקום של משרד הרווחה והשירותים החברתיים ונמצא בפיקוחו.
איציק חנונא חי בבית אופק כבר שלוש שנים. הוא בן 52 והוא עיוור מלידה. בגיל 11 התחרש כתוצאה מדלקת קרום המוח, אבל על אף הנכות הכפולה הוא מתפקד כמעט כמו אדם רגיל ומתקשר באמצעות דף עם אותיות כשמעל כל אות ברייל כתובה האות בכתב שחור – מסתכלים על האות ומניחים את האצבע שלו על האות בברייל. השיטה השנייה שלו לתקשר היא בכתב כפפה שנמצאת על פרקי האצבעות. בכל פרק יש כמה אותיות ולפיהן הוא מתקשר.
בהוסטל בבית אופק הוא מרגיש בבית. "אני חש איך האושר עולה על גדותיו, איך אני יוצא מקליפתי, מממש את הפוטנציאל שלי. כאן זה כמו משפחה שלי", הוא אומר, "סוף סוף מצאתי בית. כאן שומרים עלי וכאן אני מרגיש טוב. תמיד עוזרים לי במה שאני צריך. בדרך כלל אני נמצא מול המחשב ועוסק הרבה בכתיבה".
לפני שמונה שנים פקד אותו משבר כאשר החל לסבול מתסמונת טורדנית כפייתית – OECD. "הייתי נורא בודד עד שעברתי להוסטל, כאשר כאן למעשה לימדו אותי להפוך לעצמאי. בעבר, אם משימות כמו כביסה או הכנת קפה נראו לי מסובכות, היום זה כבר פשוט עבורי".
הוא מספר על התלאות שעבר קודם לכן ואומר: "החברה שלנו לא מכילה אנשים בעלי מוגבלויות. גם אדם מוגבל יכול לתפקד כבן אדם רגיל – הכל תלוי בכוח הרצון. גם איתו אפשר לדבר על פוליטיקה ואקטואליה". כאמור, חנונא איבד את שמיעתו בגיל 11. "ישבתי בבית ולא מצאו דרך לשלב אותי בבית ספר רגיל. במבט לאחור, זה נראה לי טיפשי כי הרי מאוחר יותר כן השתלבתי. המפקח רצה שאלמד במוסד – בית חינוך לעיוורים – וזה זה היה ניסיון אכזרי לקרוע אותי מבני משפחתי שהיו אז היחידים שתמכו בי. כשהייתי בבית חינוך, המצב היה מאוד קשה.
רוצים להישאר מעודכנים?
"כל הזמן בכיתי ורציתי הביתה. לא עשיתי דבר, הייתי הצל של עצמי. לא כל הילדים ידעו איך להתייחס לעיוור שהוא גם חירש. היו כאלה שאמרו לי, הוריך לא יבואו, אבא שלך מת, אמא שלך מתה, אחיך מת, אחותך מתה.
היו גם כאלה שקיללו אותי. אם זה היה קורה היום, הייתי צוחק, אבל אז הייתי בפוסט טראומה והייתי נפגע מכל דבר".
אבל היו גם נקודות אור בבית החינוך. "היה מדריך בשם שמעון שטיפל בי כמו אב. היו לי כמה חברים. חברי מאיר תמך בי ואני זוכר שכשלא הרגשתי טוב, היה ישב לידי ומשקה אותי בתה. גם עמוס בבא, היום עמוס באר, מנהל הספרייה לעיוורים, היה חבר טוב שלי. נשארו לי הרבה ידידים מהתקופה ההיא והיום אני חושב שלמרות כל הצרות וכל מה שעבר עלי, לא היתה שהותי הכפויה בבית חינוך לעיוורים לשווא". היום איציק הוא שחקן תיאטרון ב"תיאטרון נא לגעת" ובעל מדור קבוע של ביקורת ספרות באתר "קורא ספרים".
ההתמודדות עם נכות כפולה, מסבירים בבית אופק, היא קשה ביותר והקושי מתגבר כאשר האדם חי בסביבה שאיננה מטיבה להכיר את המגבלה. כמו כן קיימים קשיים אובייקטיביים ביצירת תקשורת עם אותו אדם. כל זה הוביל לפתיחתו של בית אופק. מרבית המתמודדים מלקות כפולה של חירשות ועיוורון ומאובחנים כאנשים עם "תסמונת אשר". חשוב לציין כי הבית מיועד גם לאנשים שאינם מאובחנים עם תסמונת זו.
ההוסטל פתוח 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע ומהווה בית חם לדייריו. צוות רב מקצועי המלווה את הדיירים ביום יום, דואג לטיפול רפואי, לאיכות חיים, פעילויות פנאי, חוגים וטיולים. הצוות עובד בשיתוף פעולה עם המשפחה ונותן לה את האפשרות לחלוק במשימות הרבות הכרוכות בטיפול באדם החירש-עיוור ומדבר את שפתם. הצוות, העובר הכשרות בתחום, מעניק לדיירים מעטפת טיפולית הכוללת: קידום חיים עצמאיים ואיכותיים לצד חיי שותפות בבית ובקהילה, התאמה סביבתית וטכנולוגית על פי צרכים אישיים, פיתוח תכנית שיקום וקידום אישית, קידום בריאות ופיתוח חיי חברה, פנאי ותעסוקה.
