בני העדה השומרונית בחולון מציינים בימים אלה את חג הפסח בהר גריזים. זאת, כאשר השנה התאריכים בלוח השנה העברי ובלוח השומרוני כמעט ונפגשו עם הפרש של יום. לפיכך, ליל חג הפסח צוין אצל בני העדה השומרונית ביום חמישי בערב.
בחולון מתגוררת כמחצית מהעדה השומרונית בעולם, כמעט 400 שומרונים. בחג הפסח, כאחד משלושת הרגלים, הם מצווים לעלות אל הר גריזים שליד שכם. ואכן, ביום חמישי האחרון, ארזו את חפציהם תושבי שכונת נווה פנחס ונסעו כולם אל בתיהם שבשכונת קריית לוזה שבמבואות שכם. שם הם מתכוונים לשהות עד למוצאי יום חמישי.
"ביום חמישי היה לנו את זבח הפסח המפורסם. עכשיו אנחנו מבלים את חול המועד שלנו בהר גריזים עם הרבה כיף ושמח", סיפר גיא יהושוע, תושב חולון ומדריך בעדה השומרונית.
שומרונים. צילום: אורי אורחוף
רוצים להישאר מעודכנים?
"אנחנו חוגגים את הפסח לפי הפשט", מוסיף יהושוע, "לפי מה שכתוב בתורה ובלי פרשנויות. אנחנו לא אוכלים חמץ. מבחינתנו חמץ זה כל דבר שלא הכנו בעצמנו ואנחנו לא יודעים איך הוכן. לדוגמה, על בקבוק הקולה כתוב שהיא כשרה לפסח, אבל אנחנו לא שותים כי אנחנו לא יודעים מה יש שם. לכן, התפריט שלנו ניזון מפירות, ירקות, בשר, דגים וביצים".
שומרונים. צילום: אורי אורחוף
גם את המצות מכירים השומרונים אחרת. "המצות שלנו הן באמת משהו שונה לגמרי ממה שמכירים. זו לא המצה המרובעת", הוא מסביר, "אלה המצות שכנראה יש בהן יותר הגיון שבני ישראל בהן השתמשו. אנחנו לוקחים קמח שמיועד למצה, מים ומלח ומיד והופכים את זה לבצק. ללא המתנה מסוימת אנחנו מתחילים ללוש אותו ולהפוך אותו למעין פיתה עיראקית, רק יותר דקה. לאחר כמה דקות היא מוכנה לגמרי".
בנוסף, במקום ליל הסדר שעובר בקריאת ההגדה, מציינים השומרונים את טקס זבח הפסח. במקום שולחן ליל סדר ועליו הגדה, יין וגפילטע פיש, השומרונים מקריבים את קורבן הפסח בהר גרזים."אצלנו אין הגדה. אנחנו קצת סולדים מההגדה כי אנחנו קצת תמהים מדוע משה נעדר מההגדה של פסח", אומר יהושוע, "ליל סדר של היום בא במקום זבח הפסח. אנחנו דבקים למקור. התורה מצווה לקחת שה תמים אל השטח, לשחוט אותו ולאכול בחצי הלילה בצלי אש, כשאנחנו עם הנעליים על הרגליים בלי שולחן ואוליכם אותו בידיים עם מצה ומרור. וכל הזמן אנחנו קוראים בתורה את הסיפור של יציאת מצריים".
אתם בטח מקבלים תגובות מצד טבעונים על הזבח
"לפעמים הם באים, מצלמים, מדברים על זה ברשת. אבל זה לא ממש מפריע לנו".
ביום האחרון מתכוונים השומרונים לעלות אל פסגת הר הגריזים. "אנחנו יוצאים מבית הכנסת בשעה ארבע לפנות בוקר ועולים לפסגת ההר עם המקלות על הידיים וכותנות וטליתות ומתפללים עד לזריחה", מתאר יהושוע, "לאחר מכן אנחנו הולכים אל הבתים לחגוג את החג. את מוצאי החג אנחנו חוגגים בביתו של הכוהן הגדול עם שולחן גדול שכולו עם מאכלי חמץ. אנחנו לוקחים חתיכת חמץ קטנה וחוזרים לחולון. אלו שגרים בהר גריזים נשארים בבתים".
