טל כהן, חולונית מלידה, היא בת 21 בסך הכל, אך בחייה כבר הספיקה לעבור הרבה מאוד. כשהיתה בת שש אובחנה אצלה מחלת הקרוהן, מחלת מעי דלקתית אשר הציבה בפניה מציאות שכהן נאלצה להסתגל לחיות לפיה. אבל למרות האתגרים, ההתקפים וההתמודדות היומיומית, כהן לא הרימה ידיים ונאבקה בכל כוחה כדי לחיות חיים נורמליים, ללכת בעקבות חלומותיה ואפילו למצוא כוחות כדי לעזור לאחרים.
"כשזה התגלה הייתי בת שש", מספרת כהן, "הייתי מאושפזת לאורך זמן וזה היה חלק מהחיים שלי, אני לא מכירה מציאות אחרת". גם בהמשך העמידה בפניה המחלה כמה אתגרים אשר נאלצה להתמודד איתם כילדה וכנערה מתבגרת. אחד מהם אירע כשהיתה בת 14, אז חוותה כהן התקף חזק אשר הותיר אותה במשך תקופה ממושכת מחוץ לכותלי בית הספר.
"הייתי מושבתת לחלוטין בהתקף מאוד גדול", מתארת כהן, "לא יכולתי ללכת אל בית הספר, לא נפגשתי עם חברים. זה מה שגרם לי להיכנס אל עולם היצירה. נחשפתי לזה דרך סרטון בפייסבוק. דרך זה גיליתי גם בנות נפלאות שהפכו להיות חברות טובות שלי".
איך המעגל הקרוב של החברים קיבל את המחלה?
"יש חברות שנשארו במשך שנים חברות טובות ולמדו לקבל את המצב, למדו לקבל אותי. אם קרה משהו, הן תמיד התקשרו לשאול מה שלומי. אבל היו חברות שעם השנים נטשו אותי בגלל המחלה וכל אחת הלכה לדרכה. אין יותר קשר בינינו. נכוויתי כמה פעמים בגלל הקרוהן, הפסדתי כמה חברויות, אבל גם הרווחתי כמה חברויות בזכות המחלה".
"דבר קטן בים הענק של החיים"
אותו התקף בגיל 14, מלבד הסבל שגרם לטל כהן, הוליד גם דברים טובים ואופק אופטימי. במהלך האשפוזים הממושכים היא גילתה את חיבתה ומשיכתה אל תחום היצירה ואמנות הנייר – תחום שמלווה אותה עד היום.
"כשהייתי מאושפזת הייתי רואה אנשים שהיו נכנסים לחדר ומחלקים מתנות ואוכל", היא מספרת, "אלה דברים שלא יכולתי לקבל. אבל כשהיו מביאים ברכות – זה היה מרגש אותי מאוד".
כך, כנערה מתבגרת, סללה את דרכה כהן אל תוך עולם היצירה והחלה ללמוד כיצד להכין יצירות אמנות באמצעות נייר. אט-אט רכשה לעצמה חברות אשר התמודדו עם בעיות בריאותיות דומות לשלה ומצאו את מקומן בעולם היצירה. בשלב מאוחר יותר אף החלה להתנדב למען הקהילה ויצרה יחד עם חברתה לבית הספר, זהר בן שטרית, מיזם של כרטיסי ברכה לאוכלוסיות שונות בחברה שבהן קשישים, ילדים עם מוגבלויות, והשנה חיילים בודדים.
רוצים להישאר מעודכנים?
"לפני ארבע שנים עלה לי רעיון לעשות מיזם", היא מספרת, "שבמסגרתו בנות מרחבי הארץ יתרמו כרטיסי ברכה ועבודות נייר לילדים עם מוגבלויות. ככה עשינו, שנה אחרי שנה. השנה החלטנו שאנחנו עושות את זה לחיילים בודדים תחת השם 'ברכה לחיילים מכל הלב'".
כיום לומדת כהן לתואר בהוראה ואמנות במכללת תלפיות. בהמשך היא מתכוונת לעסוק בהוראה ובחינוך ולהשתמש לשם כך בכישרון היצירה שלה כדי להוות מקור השראה עבור הילדים. "היום אני קצת יותר בעניינים", היא מספרת, "אני מוסיפה לשמור על המחלה. היא פעילה עדיין ואני מקבלת פעם בכמה שבועות עירויים כדי לשמור על המצב. בשנה שעברה נאלצתי להפסיק את הלימודים בגלל התקף גדול. אני נמצאת בכמה קבוצות של חולי קרוהן בפייסבוק ובוואטסאפ. רוב החברות שלי מהיצירה הן חולות קרוהן".
מה המסר שלך לילדים ובני נוער שנמצאים במצב שאת היית בו?
"שכל עוד אתם תאמינו שאפשר לצאת מזה ולהשתקם מזה – אפשרי לצאת ולפרוח מדבר כזה. צריך תמיד למצוא את הכוח בכל מה שקורה ולחשוב שזה דבר קטן בים הענק של החיים ושזה יעבור".
