בשיאה של מלחמת יום כיפור, בקרב שיריון מר וקשה בחזית הסורית, נפל אברהם אבוטבול חלל והוא בן 31 במותו. ילדיו, שושי אז בת שלוש ויעקב אז בן שנה – הפכו ליתומים מאב וגדלו ללא זיכרון ממנו.
"הייתי תינוק ואני לא זוכר כלום". מספר יעקב ומוסיף שאינו זוכר מאומה מאביו, ילדותו הייתה קשה בלעדיו. "זה לא פשוט, מלווה אותך בכל שנייה בחיים. בגנים ובבית הספר האבות היו באים למסיבות וטיולים. הייתי שומע סיפורים מהילדים על אבא שלהם ואני בלי אבא".
"אתה גדל ואין לך אבא להיאחז בו ולהתייעץ עמו, הוא אומר בכאב גדול, "אין אבא שמשדר ביטחון ומכוון בדרך הנכונה בכל שלב בחיים. בלית ברירה צריך לעשות וללמוד הכל לבד. לילדים שלי חסרה כמובן דמות הסבא הנערץ".
אווירת עצב ושכול שררה כל העת בבית?
"כשהייתי בגן, בדגש על השנים הראשונות. אימא שלי הייתה אישה צעירה בת 23 כשאיבדה את אבא שלי".
אברהם אבוטבול בן רוזה ומשה, נולד בקהיר במצרים לפני 77 שנים. בילדותו למד בבית הספר "אליאנס" בקהיר. עם פרוץ מלחמת סיני בשנת 1956 הורע מצב היהודים ואז עלו אברהם ומשפחתו ארצה בשנת 1957.
מכריו סיפרו שהיה חובב שעונים מושבע ובזכות אביו השען – למד את רזי המקצוע. כשגדל, הקדיש את זמנו הפנוי לתיקון שעונים. אברהם היה איש רציני בגישתו לחיים, אחראי בעבודתו ודבק במשימות שהציב לעצמו. הוא היה חייכן, אופטימי ואהוב על חבריו, בן נאמן ומסור להוריו, דואג למשפחתו ועוזר לאחיותיו.
קברו של אברהם אבוטבול
בשנת 1960 גויס אברהם לצה"ל ושובץ בחיל השיריון כתותחן בטנק שרמן. לאחר שחרורו נקרא לשירות מילואים ומילא תפקיד טען-קשר. לדברי מפקדיו, אברהם היה חייל מצוין ומסור ששימש דוגמא לחבריו ומילא במסירות ובחריצות את המשימות שהוטלו עליו. במקביל, הכיר את מרים עמה התחתן והביא לעולם את שני ילדיו, יעקב ושושי. בתקופה זו גרה המשפחה בבת ים. באותה עת, אברהם התפרנס מעבודתו כשען וכסוחר בחלקי חילוף של כלי רכב. אף אחר לא דמיין לרגע שחיי המשפחה ישתנו ללא היכר.
רוצים להישאר מעודכנים?
באוקטובר 1973 עם פרוץ מלחמת יום כיפור גוייס אברהם ונשלח לחזית הסורית. ביום י"ט בתשרי תשל"ד, ה-15 באוקטובר 1973, לחם אברהם באזור תל ענתר ברמת הגולן. במהלך חילופי אש מול הכוחות הסוריים, נפגע הטנק שבו שהה מטיל ששוגר אליו. תחילה נחשב נעדר אך לימים, זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בחולון.
בהמשך, האם מרים התחתנה בשנית והביאה לעולם עוד שלושה ילדים, שהפכו אחים של שושי ויעקב וב- 1980 עברה המשפחה לגור בחולון. "יש לי עוד שני אחים ואחות והיחסים איתם מעולים", מסביר יעקב.
לפעמים יוצא לך לחשוב מה אבא חושב עליך?
"כן, ברור. המחשבה הזו קיימת כל הזמן. תמיד אני חושב שהוא מסתכל ורואה אותי מלמעלה, ואני בטוח שהוא גאה בי".
רוצים לקבל את כל הדיווחים וכל החדשות בזמן אמת?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון כאן והיו הראשונים לדעת.
