ביקור בביתו של אברהם לינהרט כמוהו כחזרה במנהרת הזמן. לינהרט, המתגורר יותר מ-70 שנה בחולון, נשוי לשרה וסבא לנכדים, הוא אספן של אוצרות היסטוריים הכוללים בעיקר פריטים מתקופת תקומת המדינה וכן פריטים נדירים מתקופת השואה. בין שאר האוצרות שעליהם הוא שומר בקנאות נמצאים גזירי עיתון מימי ראשית המדינה המתארים אירועים בתולדות הישוב, מכתבים של אישים מכל העולם, כתבי יד מקוריים של משוררים וסופרים וגם פתק אחד נדיר שנכתב על ידי ילדה במחנה ההשמדה אושוויץ.
את החומר הנדיר שומר לינהרט בתוך אלבומים עבי כרס, מקוטלגים וממוספרים. "יש לי באוסף עיתון מתקופת ראשית המדינה שבו מתועדות הכרזת המדינה, הקמת צה"ל וכל ההחלטות הראשוניות הגורליות מאז", הוא מספר. "גם העותק שהיה בידי השופט במשפט אייכמן, עם המוצגים והערותיו של השופט עליהם", הוא מספר בהתרגשות.
חיידק האספנות נדבק בו לגמרי במקרה. "הבן הקטן שלי רצה לאסוף בולים ולקחתי אותו לאספן כדי לרכוש עבורו כמה בולים בשלב מסוים התחלתי בעצמי לאסוף בולים וכיום יש בידי האוסף הגדול ביותר בישראל לבולי ספורט. באותו מעמד בעל החנות הציע לי לקנות מכתב של ביאליק בכתב ידו, ושם זה התחיל".
מה נכתב במכתב של ביאליק?
"זה מכתב בכתב ידו שבו הוא מנסה לשכנע הוצאת ספרים לקנות ספרים של הוצאת מוריה, שאותם הוא ניסה למכור".
עולם האספנות הוא עולם של סוחרים ומכירות פומביות, ואט אט החל לינהרט להתוודע אליהם ולהגיע אל המקורות הנכונים לאוספיו. "בעבר, זה לא היה כל כך נפוץ ויכולת לרכוש את הדברים בשווקי פשפשים ובמכירות פומביות. בכיכר דיזנגוף בתל אביב היה שוק סוחרי עתיקות ושם השגתי דברים לא רעים. במקומות כאלה הסוחרים לרוב לא יודעים מה הם מחזיקים בידיים והרבה פעמים מצאתי שם אוצרות".
ספר על אוצר כזה לדוגמה.
"לדוגמה, כתבים של חיים חפר בכתב ידו, כולל השיר הכי מפורסם שלו 'איך הפשפש עלה למעלה', שרכשתי במכירה פומבית במחיר הבסיסי ביותר. עוד פריט נדיר שרכשתי במחיר ממש טוב הוא כרטיסיות של ילדים שהועברו בתקופת המלחמה עם שמות ותמונות שלהם. מי שמוכר הם לרוב בני משפחה שאין להם הערכה או ערך למכתבים. יש לי באוסף פתק בכתב ידה של ילדה בת תשע, שכל משפחתה נספתה באושוויץ. דקות לפני שהובילו אותם למשרפות היא כתבה על הפתק את תפילת שמע ישראל. הפתק הזה שמור אצלי למעלה מ-50 שנים מאז שנכתב".
כשהוא לא עסוק באספנות ובמכירות פומביות, לינהרט מרצה בהתנדבות על השואה בבתי ספר ובמרכזים שונים. "זה התחיל בזה שהנכד שלי ביקש ממני להגיע לבית הספר כדי לספר על השואה. הגעתי לכיתה עם המסמכים שלי והילדים היו מרותקים וכבר באותו יום ביקשו ממני להעביר עוד שש הרצאות". בהזדמנות זו הוא מבקש להעביר מסר ל"בית להיות" – מרכז לניצולי שואה בחולון, שם הוא מעוניין להרצות. "אני לא מבקש כסף ותורם מזמני כי חשוב לי שהילדים ידעו על השואה".
ולסיום, מה העצה שלך לחיים בכלל ולאספנים בכלל?
"לאנשים מבוגרים אני ממליץ להכין היום עיסוקים לפנסיה. אני רואה את כל החברים שלי שפרשו והם לא מוצאים את עצמם. צריך למלא את הנפש מבחינה רוחנית. אני התחלתי באספנות לפני 30 שנים ואני מברך את עצמי ואת אלוהים על המשימה הזאת".
