שלא כמו בשנים קודמות, לראשונה בעקבות התשפטות הקורונה, יום השואה עבר הנשה למתכונת וירטואלית והציב אתגר לא פשוט עבור כולם, בפרט עבור הניצולים שגילם הממוצע מעל 80 מדובר במשימה לא פשוטה, במציאות בה אמצעי הטכנולוגיה משתכללים בקצב מסחרר מחד, לצד ההתמודדות עם הבדידות והריחוק החברתי.
אמש התקיים הטקס העירוני ללא קהל ומשתתפים והועבר במלואו בשידור חי בדף הפייסבוק של עיריית חולון. כל האירועים הקהילתיים, בהם גם זיכרון בסלון הועברו במתכונת דומה כאשר הניצולים הציגו את סיפוריהם מרחוק, כשהם נמצאים בבתיהם לבדם.
"השנה היינו צריכים לאתגר את עצמנו במיוחד איך לציין את יום הזיכרון במגבלות הקורונה", אומר מנהל בית להיות, חן שובל. "עברנו למדיה המקוונת בה שורדי השואה נותני העדות לקחו חלק בהקראת "מגילת החיים", אותה הם כתבו כשהקימו את בית להיות".
לצד הפלא הטכנולוגי שאפשר את קיום האירועים ללא כל הפרעה, אומר שובל כי עדיין היה מדובר במשימה לא פשוטה מאחר שניצולי השואה הם אנשים מבוגרים, כאשר מרביתם לא מורגלים בשימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים, אליהם מתווספת המציאות הלא פשוטה של השבועות האחרונים בה הם חיים לבדם בבית, מרוחקים משאר החברה בשל הגבלות צו בריאות העם.
"כדי לעשות את זה, הם היו צריכים לצלם את עצמם בבית מקריאים את הקטעים ולשלוח לי אותם", מספר שובל, "מבחינה טכנולוגית המשימה לא הייתה פשוטה עבורם. חלקם לבד בבית. ניצולי השואה מתמודדים עם תקופה קשה של ריחוק חברתי שעבורם הוא לא פשוט בכלל. הקושי הטכנולוגי הופך את כל הסיטואציה ליותר מורכבת מבחינתם. מי כמוהם יודעים שגם התקופה הזאת תעבור ותהיה מאחורינו, אבל בכל זאת הבדידות קשה – זאת הייתה תקופה של חג הפסח שהם חיכו לה מאד כדי לחגוג עם הנכדים והנינים ובמקום זה למדו להפעיל וואטסאפ וזום".
יחד עם זאת, מוסיף שובל כי "הם אנשים מעוררי הערצה ביכולת ההתמודדות שלהם, כולם התרגשו. התהליך של העברת הקטעים היה מרגש מאד ומקסים במיוחד".
