אביב, בן 57, המתגורר במועצה המקומית אזור, היה עובד בעבר כחשמלאי. בשנת 1996, במהלך עבודתו, עבר תאונת עבודה ונפל מגובה של שישה מטרים. בעקבות כך, הותקנה לו פלטינה מהמותן עד הברך והוא הפך מחוסר עבודה. שנים לאחר מכן, הוא שב לעבוד בבניין, אך שוב הוא עבר נפילה שהובילה לאשפוז של חודשיים. לאחר מכן הוא ניגש לוועדה רפואית שקבעה כי הוא חולה בסכיזופרניה ונקבעו לו נכות לצמיתות ואובדן כושר עבודה מלא.
אנשים כמו אביב, אשר מוכרים על ידי הביטוח הלאומי לקבלת קצבת נכות על רקע נפשי, זכאים לתמיכה בדיור, לפעילות חברתית, פנאי ותחבורה. אחד מתחומי החיים המרכזיים המאפשרים להם להרגיש שייכים ושותפים בחברה, הוא ההשתלבות בשוק העבודה החופשי – מטרה שמבוססת על האמונה שלכל אדם מגיעה הזדמנות שווה לבטא עצמו ולממש את יכולותיו. תהליך ההשתלבות והתפתחות המקצועית כולל ליווי אישי על ידי מאמנים תעסוקתיים, שמלווים את המתמודדים לאורך כל הדרך, מבחירת תחום העיסוק ועד להשתלבות בלימודים ובעבודה בפועל.
באותה שנה בה עבר אביב תאונת עבודה, בשנת 1996, נולדה לו ולאשתו, בת. בתוך זמן קצר, בשל היותו מחוסר עבודה, הסתבכו בני הזוג בחובות, והוא נשאר במשך שנה בבית וטיפל בילדה. בהמשך, החלו להתפתח מריבות בין אביב ואשתו שרק הלכו והתעצמו עד שנגמרו בגירושים. "תקופת הגירושים והחובות קרתה במקביל. החובות שלי גדלו בגלל תאונת העבודה במהלכה ישבתי בבית במשך שנה עם נכות זמנית של 100 אחוז וזה גרר מריבות בבית עם אשתי." מספר אביב, "הקושי הגדול ביותר שלי היה הפרידה מהבת שלי שהייתה בת 3 וחצי והייתי קשור אליה מאד וטיפלתי בה בתקופת הנכות."
למרבה המזל, הנישואים לפחות הסתיימו ברוח טובה, "התגרשנו בלי הרבה סיבוכים והגענו להסכם ביננו בלי עורכי דין", נזכר אביב ומספר, "ההפסד שלי ממכירת הדירה היה גדול יותר משל אשתי כי זו הייתה דירת ירושה והפסדתי חלק מערך הדירה. מה שהוביל למשברים זה חוסר האכפתיות של אשתי לשעבר מההתמודדות שלי, והכי חשוב היה לה לצאת מהחובות".
בהמשך, חזר לעבוד בבניין והצליח לסגור את החוב, אלא שבעבודה זו לא הצליח להחזיק יותר משנתיים לאחר נפילה שחווה. הוא התאשפז במשך חודשיים והופנה למעון יום ביפו, במהלכו ניגש לוועדה רפואית שקבעה כי הוא חולה בסכיזופרניה. בעקבות כך נקבעו לו נכות לצמיתות ואובדן כושר עבודה מלא. בנוסף, נכנס לסל שיקום ובוועדה נתנו לו דיור מוגן, תעסוקה נתמכת ועוד עזרה.
הוא ניגש למועדון אלמוג בחולון, שם הציעו לו לעבוד בשוק העבודה החופשי והמליצו לו לפנות למרכז איתן. המאמנת התעסוקתית במרכז איתן הציעה לו עבודה במיון עיתונים לתקופה קצובה. בתום פרוייקט החלוקה הוצע לו לעבוד חמישה ימים בשבוע במפעל לציפוי מתכות ואביב הסכים. בתקופה זו התגלתה אצלו מחלת סרטן הדם. בעלי המפעל הסכימו שיעבוד שם 20-25 שעות בשבוע. בשנת 2018, סרטן הלוקמיה החמיר והרופא אמר שעליו לעבור טיפולים כימותרפיים פעמיים בחודש ונדרש לנוח. טיפול זה עבר בהצלחה יתרה והמחלה נרפאה.
בשנה האחרונה הוא הופנה לעיריית חולון לעבודה במחלקת הגנים והנוף. לדבריו, הוא מאוד מרוצה שם ומספר כי "אני יכול לומר למתמודדים שאחת התרופות הכי טובות זה עבודה ושיגרה. לא חייבים לעבוד במשרה מלאה, אפשר בהיקף חלקי. העבודה נותנת הרגשה טובה כשיודעים שיש ביטחון כלכלי, וכמו כן הרגשה שאתם תורמים לחברה".
לאחר תקופה ממשוכת בה חי בדחק ואף התמודד עם חובות כספיים, כעת אומר אביב כי הוא יכול לנשום לרווחה. "יש לי סיפוק עצמי מהעבודה וגם חסכתי כסף, עכשיו אני יכול לפנק את עצמי. עם כל הצלחה יש תחושה מעולה שאפשר להתגאות במקום שאליו הגענו. בעובדה שאתה עובד, יש שגרה שעוזרת לייצור חברויות וגם חלק מהיום מוקדש לעבודה וחצי ממנו למה שאוהבים לעשות".
רוצים להישאר מעודכנים?
מרכז איתן הוקם במטרה ללוות מתמודדים בתהליך השתלבותם בשוק העבודה החופשי, באופן עצמאי ובשאיפתם לממש את הפוטנציאל התעסוקתי שלהם בעולם העבודה. התהליך כולל רכישת כלים לקבלת החלטות, חיזוק היכולת לבחור ולחולל שינוי, לחוות הצלחות ולהתמודד עם אכזבות, על מנת להגיע לחיים עצמאיים ובעלי משמעות. מרכז איתן פועל במסגרת עמותת איכות בשיקום. העמותה נוסדה בשנת 1981 ומפעילה יוזמות שיקום בכל תחומי החיים: דיור, הוסטל, תעסוקה נתמכת ומרכזי יה"ל – תמיכה במשפחות. איכות בשיקום, כשמה כן היא, שמה לה למטרה מתן שירות מקצועי ואיכותי שמטרתו לאפשר למתמודדים להגיע לחיים עצמאיים בקהילה.
תגובות