אלכסנדרה ירמצנקו משמשת כאחות קופת חולים כבר 13 שנה, מתוכן היא עובדת בסניף מכבי בחולון. בשבועות האחרונים לוקחת ירמצנקו חלק במבצע החיסונים הגדול נגד הקורונה. עד כה התחסנו בחולון מעל 25 אלף איש דרך קופת החולים בה היא עובדת. "אנחנו מחסנים אלף איש ביום" היא אומרת ומציינת, "אנחנו מתקתקים את זה ברמות. באים לכאן בעיקר מבוגרים".
וצעירים?
"לרוב לא. אלא אם מדובר בעובדי הוראה, אנשי בריאות וגם המטפלים של הקשישים. אנחנו מאוד משתדלים להקפיד על הנושא הזה של עדיפות ראשונה ושנייה. לפעמים בערב, בשעה האחרונה של היום, אנחנו מאפשרים לכולם לקבל חיסון מהמנות העודפות כדי שלא ייזרקו סתם."
מה התחושות שאת מרגישה בעקבות כמות המתחסנים?
"שאנחנו מתקרבים בצעדי ענק לאחוזים שיעשו חיסון עדר של האוכלוסייה. אולם אצלי הכלכלה לא נפגעה כי אני עובדת חיונית, אבל אני רואה כל הזמן ברחוב חנויות סגורות כי הן פשטו את הרגל".
המתחסנים חוששים מהחיסון?
"רוב המתחסנים חוששים. אני מנסה להרגיע אותם ומנסה להסביר להם שיש קורונה ויש חיסון נגד קורונה. לכל תרופה יש תופעות לוואי. לכל תרופה יש השלכות. לחיסון הזה יש יעילות של למעלה מ-90 אחוז".
הדיאלוג של ירמצנקו עם הקורונה קיבל עדנה מחודשת עם השקת החיסונים. מבחינתה מדובר בסגירת מעגל עבודה, זאת לאחר שנדבקה בנגיף לפני כמעט שנה, אז בימים ההם שעוד לא היה ברור מהו ומה השפעותיו.
"היו לי תסמינים מאוד לא ספציפיים; פעם כאבי שרירים ופעם כאבי ראש. וחוץ מזה, נכנסתי לבהלה והרופאים הרגיעו אותי שמדובר בשטויות ושאין לי קורונה. משכתי את זה עוד קצת ולא הבנתי מה זה. אני זוכרת שאת התסמין הראשון הרגשתי ביום הבחירות. אם אנחנו לוקחים את זמן הדגירה אז נדבקתי באמצע פברואר".
את חושבת שזה קרה בקופת החולים?
"אני מניחה שכן. אחרי זמן מה הבנתי שמשהו לא מסתדר לי ושזה זה".
מה היו התחושות ברגע שהבנת את זה?
"התחושות הראשונות היו 'שיופי אני אגמור את זה. יהיו לי נוגדנים, אהיה חופשייה ולא יהיה לי את הפחד הזה'. אבל אחרי כמה חודשים גיליתי שאין לי נוגדנים בכלל ואני יכולה להידבק. יש הרבה חולים שנשארים עם תסמינים ולא חוזרים לעצמם וזה מאוד מפחיד".
את חוששת מסיבוכים?
"בוודאי. עד עכשיו אני מרגישה תסמינים חדשים רבים. אני לא יודעת מה לעשות איתם והם קיימים. אני מרגישה חוסר תיאבון. אני יכולה לא לאכול כל היום אם אשכח שלא אכלתי. בכל התקופה הזו ירדתי במשקל. זה משהו שהוא לא תקין לגוף".
גם מסיבוכים ארוכי טווח?
"כן. כן".
ומה את אומרת לעצמך?
"חבל שבהתחלה שמחתי שאני חולה ועוברת את זה. אם היה אפשר הייתי מונעת את זה.
"אני מאוד מקווה שזה יסתיים. אני חוששת מעוד מוטציה חדשה שהחיסון לא יגיב לה ואז זה יהיה כמו שפעת שמתחדשת כל שנה. עוד כמה שנים עדיין נהיה בעוד סגרים ולא נצא מזה. אנשים מתחילים לאבד את זה לגמרי".
איך את מצליחה להתגבר על אותו סטרס?
"זה לא משהו שתלוי בי. אין לי דרך למנוע את מה שכבר קרה. אני מנסה להסביר לאנשים שלא חוששים להידבק. זה לא כזה פתרון קל. מה גם שאנחנו אף פעם לא יכולים לדעת את מי נדביק".
ירמצנקו מוסיפה ואומרת כי היא רואה גם כיום אנשים רבים אשר מסתובבים ללא מסכה לא שומרים על הנחיות הריחוק החברתי. "גם לא הייתי קוראת לדבר שהולך עכשיו – סגר. זה לא שונה מהשגרה הרגילה. עושים קומבינה ומחפשים להסתובב. אנשים איבדו את זה, אבל אפשר להבין אותם. כל אחד צריך לקחת אחריות אישית ולא משנה כמה סוגרים או לא סוגרים. אם אדם לא שם מסכה כמו שצריך ולא שומר על מרחק שני מטר, הוא יכול להידבק ולהדביק אחרים ולהיות אחראי למה שיקרה להם. למה צריכה להיות אחריות מדינית? לא צריכה להיות אחריות מדינית. כולם צריכים לשבת בבית מבחירה. אנחנו בשנה מאוד קשה כמו בכל העולם".
את רואה בחיסונים את האור בקצה המנהרה?
"אני מאמינה שתוך חודשיים התמונה תתהפך. החיסון גם מחסן נגד המוטציה הבריטית אבל אנשים חושבים שהם יכולים להסתובב חופשי. אנשים באים לכאן עם מסכה מתחת לאף וטוענים שקשה להם לנשום. זה שטויות. אני עובדת כאן תשע שעות עם מסכה. אם כל אחד ייקח מינימום אחריות של עטית מסכה ושמירת שני מטר, הכול יהיה אחרת. מי שהולך ללא מסכה הוא חסר אחריות ומסוכן לחברה, כל בן אדם, ולא משנה מי עושה את זה ומאיזו סיבה".
לסיום, מתי להערכתך צעירים יוכלו להתחסן?
"אני מאמינה שבתוך שבועיים נוכל להתחיל לחסן גם את הצעירים".
