שנה קשה של ריחוק חברתי, בידוד והרבה בקשות לעזרה. אומנם הקורונה מתחילה להראות סימני היעלמות אך עם זאת ההודעות לעזרה וסיוע לא פוסקות יחד איתה. בשיחה עם "השקמה חולון" הפעיל החברתי החולוני המוכר חנן לוי מספר על החיים בצל הנתינה, על הרצון לעזור כחלק בלתי נפרד מהיום וקורא לאנשים להתנדב ולעזור כי "כשיש רצון יש זמן להכול".
כמה זמן אתה כבר פעיל חברתי?
"בערך 6-5 שנים".
איך התחלת?
"אני לא ממש זוכר, זה היה יותר בעזרה והעברה של דברים ואז לאט לאט נכנסתי לזה והתחלתי בגיוס כספים והפנינגים".
אז מהי שגרת היום שלך?
"ההודעות רצות בלי הפסקה, הרבה הודעות ממשפחות מעוטות יכולות, עזרה בתשלומים בסיסיים של חשמל, מים, עזרה בקניות, מוצרי חשמל למיניהם שנהרסו כמו מכונות כביסה ומקררים שאנחנו קונים לאותם האנשים. כל היום אנחנו סביב הטלפונים. צריך גם כל מקרה צריך לבדוק לגופו, במהלך היום אני מעלה חמישה שישה פוסטים שאני מפרסם למען מעוטי יכולת. אנשים כבר מכירים אותי ומגיעים אליי מפה לאוזן, יש גם עשרות אנשים שעומדים מאחוריי, אני עומד אומנם בחזית אבל בלעדיהם זה לא היה קורה".
האם במהלך שנת הקורונה הורגשה עלייה במספר הפניות לעזרה?
הייתה עלייה אבל היא לא הייתה משמעותית. פניות יש כל הזמן והרבה".
האם יש אירוע כלשהו שנחקק היטב בזכרונך?
"בעיקר אירועי בר מצוות ובת מצוות ובר מצוות שלא הגיעו אנשים ופנו אלינו שנעזור להביא אנשים כדי שיעשו שמח. משפחות שלא הגיעו אליהם אנשים מכל מיני סיבות ואני פשוט העליתי פוסטים ברשתות החברתיות, בכל מיני קבוצות חברתיות שלי כמו למשל הקבוצה של 'סחבק' והצלחנו להביא מאות ולעשות שמח. גרמנו למשפחה להרגשה מטורפת של אושר ואפילו הגענו לחדשות ולטלוויזיה. בנוסף היו הרבה שיפוצים שעשינו למשפחות מעוטות יכולות בין אם מדובר בצביעה או ניקיון. אין סוף תאמיני לי".
אתה מגדיר את חולון כעיר מתנדבת?
"אני חושב שבכל מקום יש אנשים טובים – לא רק בחולון. יש פעילים שאנחנו בקשר איתם מכל הארץ. ישנה גם קבוצה ארצית של מתנדבים שאנחנו גם לפעמים משתפים שם אבל ברמת העיקרון כל אחד מתמקד יותר באזור שלו וככה יש יותר יכולת לברר על המשפחה במעגל הקרוב".
ניתן לפנות לעזרה בעילום שם?
ברגע שמישהו פונה אליי – כל הפרטים שלו נשארים אצלי. הפרטים שאני מבקש הם באמת רק כדי לוודא שמדובר במקרה אמיתי ודורש עזרה. לצערי גם לא תמיד אפשר לסייע לכל פנייה ובקשה".
מתי אי אפשר?
"יש דברים שהם גדולים מאיתנו. יש משפחות שצריכים למשל שכירות של עשרה חודשים או כסף לתרופה ניסיונית שעולה 30 אלף לחודש – מדובר בסכומים גדולים שלא יכולים לגייס אותם. יש לנו גם את המגבלות שלנו. בכל מקרה, ברגע שיש משהו שדורש עזרה יותר גדולה – אני מפנה לרווחה. אבל משם אני כבר לא ידוע מה קורה, זה לא ביכולות שלי".
אז אני מבינה שגם נתקלים במקרים שהם לא אמיתיים.
"כן בטח, קרה לא פעם. אבל בסדר, אנחנו לומדים מזה".
אם מישהו רוצה להצטרף ולהתנדב גם?
"הוא מוזמן לדבר איתי, דרך הפייסבוק חנן לוי. אני באמת לא חושב שאני עושה משהו שהוא מיוחד ואני לא חושב שמישהו בשביל לעזור למשפחה הוא צריך להיות חנן לוי, בשביל ללכת לבית חולים ולחלק ארטיקים הוא לא צריך להיות חנן לוי – אלא הוא פשוט צריך רצון עבור זה. יש אצלנו מתנדבים בכל הגילים וכולם שווים שזה הכי חשוב, לא משנה בן כמה אתה או כמה אתה מרוויח או תרמת. אין הבדל בין מישהו שתורם כספים או מישהו שמגיע לעזור ולתרום גם ללא משהו כספי, כולם שווים בעיניי. כל אחד נותן מה שיש לו, אחד יש לו אוטו לתת, אחד יש לו זמן לתת ואחד יש לו כסף לתת – אבל העיקרון המנחה הוא שכולם שווים".
משהו שאכזב אותך?
"מאכזב אותי שלפעמים אנשים לא עושים דברים פשוטים ומחכים שאנשים יעשו. כל פעם כשאני הולך לבית חולים אומרים לי וואו איזה יופי, ואני אומר לעצמי, למה אתם לא עושים את זה לבד? מה עשיתי בסך הכול? היה לי פרויקט בחגים לתת כספים לחג ואני אומר לעצמי, מה אנשים לא יכולים לבוא לעזור לאיזו משפחה מעוטת יכולת? מה שמאכזב זה שאנשים רוצים שיעזרו להם אבל הם לא עוזרים לעצמם".
איזה מסר אתה רוצה להעביר לאנשים שקוראים את זה?
"תהיו אנשים טובים. זה הכול חוזר. כל פעם זה משהו קטן וזה מתווסף לדברים גדולים. כל נזקק הוא מלאך ששולחים אליך, אל תגיד למה אני, אלא תגיד ברוך השם שזה אני. לפעמים הברכה היא בדבר כזה קטן שאפילו להציע מים למנקה רחובות זה משהו שיכול לקנות את העולם שלך".
נשמע שאתה כל הזמן סביב זה. יש זמן דברים אחרים?
"כשיש רצון יש זמן להכול. אני גם לוקח את המשפחה שלי איתי לאירועי התרמה ולהרבה דברים שאני עושה. אני רוצה שהם יבואו כדי שיבינו למה ואיך עושים את זה. אני מוצא את הזמן גם לאחרים ושאר הדברים".
