"ההשראה לשירים הם החיים עצמם": סיפור ההצלחה של הזמר החולוני הצעיר אלמוג לוי

אלמוג לוי רק בן 24, ומאחוריו כבר אלבום בכורה שיצא לפני מספר שנים כשהיה רק בן 18. שניים מהשירים באלבום("צלקת" ו"הכל בסדר") הושמעו רבות בתחנות הרדיו ו"צלקת" אף נבחר כשיר השבוע של 88FM. בתקופה האחרונה הוא הוציא שני שירים חדשים מתוך אלבום שני חדש, הראשון: "רחוק מדי" והשני חדש שנקרא : "שוב". רגע לפני שהיה אמור להמריא ללוס אנג'לס, לחתום עם חברת תקליטים מוכרת ולהתחיל את דרכו כמוזיקאי מעבר לים, הקורונה עצרה את הכול. ריאיון עם בחור צעיר ונמרץ שלא עוצר בדרך להגשמת חלומות.

מה מקור ההשראה לשירים שאתה כותב?

"בדרך כלל ההשראה לשירים שלי הם החיים עצמם ומה שביניהם. אני מקבל השראות מחוויות של חברים, משפחה, או סתם סיפור ששמעתי ונתקע לי בראש. כמובן גם חוויות מחיי האישיים , אני "חוטא" בלכתוב בעיקר על אהבה ויחסים"

האם יש שיר שאתה מתחבר אליו יותר?
"אני מחובר לכל השירים שלי. כל שיר מזכיר לי תקופה מסוימת, או חוויה, ואוטומטי עולה בי חיוך. אם בכ"ז אם אני צריך לבחור שיר אחד, ככל הנראה אבחר בסינגל האחרון שהוצאתי 'שוב'.

אומנם כתבתי את המילים בלשון נקבה אבל הוא לגמרי מדבר עליי ועל מה שעברתי בשנה האחרונה, עם הקושי לעצור את כל העבודה לקראת המעבר לחו"ל בגלל הקורונה".

היית רגע לפני חתימה עם חברת תקליטים. הקורונה עצרה את הכול. מה הרגשת? איך מתרוממים וממשיכים הלאה?

"ארה״ב זה החלום הגדול. הייתי כמעט שנה בתכנון לארוז הכול ולנסוע. כתבתי אלבום שלם באנגלית, פיתוחי קול, שיעורי מבטא באנגלית, והקורונה הגיעה והראתה לי ולכולנו שגם אם אנחנו מתכננים ומתאמצים החיים חזקים מאיתנו. לא ויתרתי לרגע על החלום הגדול ועדיין הוא קיים אצלי בראש. היה קשה, חשבתי שכל המאמץ הזה בעצם הולך לפח, אבל לא נתתי לזה להשפיע עליי. המשכתי לכתוב שירים גם באנגלית וגם בעברית ובימים אלו אני מנסה את מזלי בארץ".

אילו תגובות אתה מקבל על השירים? האם יש תגובה שריגשה וזכורה לך במיוחד?
|"אני מקבל תגובות מדהימות על שני הסיגנלים האחרונים! משפחה, חברים, אנשים ששמעו, כולם מחמיאים ומרימים.
התגובות תמיד מרגשות, כל אחת ואחת מהן, אך הדבר שהכי ריגש אותי הוא לא תגובה אלא דווקא חוויה – נסעתי ברכב בשעות הערב ובאחד מחלונות בניין קרוב שמעתי את השיר שלי 'רחוק מדי' מתנגן בחוזקה.
עצרתי בצד עד לסיום השיר והדמעות עמדו בגרוני. מבחינתי אין דבר מרגש יותר מזה".

את אלבום הבכורה שלך הוצאת רק בגיל 18. איך התחלת בכלל עם העיסוק במוזיקה?

"את הדרך לעולם המוזיקה התחלתי בגיל תשע. ההורים שלי ראו את החיבור שלי ושאלו אותי אם ארצה ללמוד פסנתר.

בגיל 12 בערך כתבתי והלחנתי את השיר הראשון שלי ״ואת״ שנכנס גם הוא לאלבום. הצעדים הבאים לעולם המוזיקה היו כשהתקבלתי למגמת מוזיקה בבית ספר ק״ש בחולון. שם למדתי סגנונות שונים עם המורים הטובים בארץ. ביניהם- צור בן זאב, אוהד חיטמן, פיטר רוט. בזמן הצבא בהיותי בן 18,19 וכמובן בעזרת ההורים שתמיד דוחפים אותי קדימה, הוצאתי את אלבומי הראשון ״הכול בסדר״ בהפקת ראובן חיון.

לאחר יציאת האלבום החלו הופעות ברחבי תל אביב בברים ומועדונים מוכרים, כגון- אוזן בר, פאפיאתו, בית היוצר, בר גיורא, תאטרון תמונע".

האם היו לך רגעי משבר?

"במהלך השנים הגיעו גם כמה רגעי משבר. רגעים של חשיבה ותהייה האם אני עושה את הדבר הנכון. היו רגעים שגם המוזה ברחה לי. לא כתבתי ולא הלחנתי כמה חודשים והראש רץ והמחשבות לא הפסיקו. הסינגל השני שלי 'שוב' מדבר על זה. נתקלתי בלא מעט קירות בטון קשים, אך לא הרפיתי מעולם".

מהן התוכניות להמשך?

"התכנון התמידי הוא הצלחה. אעשה הכול כדי לפרוץ ולהשפיע בעולם המוזיקה. עוד שירים מקוריים, קאברים, הופעות". עשייה ועבודה קשה הם שם המשחק. אני ממשיך את דרכי פה בארץ עד שארגיש שארה״ב קוראת לי ושהחלום הגדול צריך להתממש".