סיפור אהבה וגבורה: שבת בבוקר לפני שבועיים, כמו רבים אחרים, נטע פורטל ובן זוגה סנטיאגו פרס מכפר עזה, התעוררו לקול האזעקות והפיצוצים. אבל לא עבר זמן רב עד שהם הבינו שזאת הבעיה הכי קטנה שלהם. בשעה שבע וחצי בבוקר, כשעה לאחר האזעקות הראשונות, כבר התקבלה הודעה מהקיבוץ שיש חשד לחדירת מחבלים. שעה לאחר מכן הם כבר שמעו יריות מחוץ לחלון חדר השינה. בדיעבד מסתבר שפריצת הגדר על ידי מחבלי החמאס המתועבים הייתה ממש מאחורי החלון הזה.
נטע, שעוברת שיקום בבית לוינשטיין לאחר שחולצה בגבורה על ידי אביה, שמעון, ועוברת תהליך שיקום בבית לוינשטיין, משחזרת את אותו בוקר נוראי: "ההודעות בקבוצות הוואצאפ של הקיבוץ לא הפסיקו לקפוץ ונכתב בהן שיש מחבלים בקיבוץ ולא לצאת מהממ"ד. סנטיאגו החזיק את דלת הממ"ד ושמרנו על דממה מוחלטת. המחבלים נכנסו לדירה שלנו. שמענו אותם מדברים, נוגעים בדברים, צוחקים. לפתע נורה צרור יריות על דלת הממ"ד. סנטיאגו קיבל כדור ברגל, כדור נוסף עף לו מעל הראש ואני נפצעתי ברגל ימין, אבל למרות הכאב לא צעקנו ונשאנו בשקט מוחלט".
בשלב הזה נטע שלחה לאביה, שמעון, הודעה ובה כתבה: "אבא, ירו בי, הצילו". היא שלחה לו גם את המיקום שלה. שמעון, סגן קצין המודיעין של המחוז הדרומי במשטרה, ענה לה באופן מיידי בהודעה קצרה: "אני בא". נטע ממשיכה ומתארת: "בשלב הזה הבנו שהמחבלים עומדים לפתוח את הדלת, סנטיאגו ביקש ממני לפתוח את החלון ולקפוץ החוצה. פתחתי את החלון, ראיתי מולי בערך 15 מחבלים ופחדתי לקפוץ. שמענו רימון נזרק, סנטיאגו הבין שזו הדרך להינצל, הוא קפץ עליי ודחף את שנינו החוצה. הרימון התפוצץ בתוך החדר ומצאנו את עצמנו בחוץ. חבולים, יחפים, בלי טלפונים, לבושים רק פיג'מה. המחבלים ממול ירו עלינו בצרור, אבל הצלחנו לברוח. אני חטפתי בסך הכל שבעה כדורים: חמישה ברגל שמאל, אחד ביד ימין ואחד ברגל ימין. סנטיאגו חטף כדור ברגל וכדור בגב. נפלתי על הרצפה וסנטיאגו גרר אותי בין בתי הקיבוץ, בחיפוש אחר מחסה. סנטיאגו הכניס אותנו למחבוא מתחת לאחד המבנים. במשך שלוש שעות היינו במסתור כשמסביבנו צרחות של אנשי הקיבוץ, יריות, אזעקות ובומים. בסופו של דבר אבא שלי הצליח לחבור אלינו, הוא נשא אותי החוצה לשטח בטוח".
עוד לפני כן הציל האב משפחה מהקיבוץ, הורים ושלושה ילדים צעירים, אותם העביר ממקום מסתור לבית של קרובי משפחה בקיבוץ. בהמשך תועד בטלוויזיה מפגש מרגש בין האב שמעון למשפחה שהציל. את נטע וסנטיאגו פינה האב לבית החולים ברזילי באשקלון לטיפול ראשוני. זמן קצר לאחר מכן הועברה נטע לבית החולים "מאיר" בכפר סבא שם נותחה. נטע משבחת את הצוות הרפואי ב"מאיר": "חשוב לי להגיד שזה הצוות הרפואי הטוב ביותר שפגשתי בחיי. אנשים מדהימים. הרופאים, אחיות, כוח עזר, כולם".
רוצים להישאר מעודכנים?
ביום שני שעבר שוחררה מבית החולים והועברה למרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין ברעננה לצורך שיקומה. "התחלתי כאן תהליך של שיקום ואני מתחילה להרגיש שינוי משמעותי ולהיות יותר עצמאית", היא מספרת. "צפוי לי עוד שיקום ארוך בלוינשטיין. כף רגלי השמאלית מרוסקת ושמו לי ברזלים. גם יד ימין שלי נפגעה מכדור וצריכה לעבור שיקום ארוך. כרגע אני צולעת על רגל ימין אבל בעזרת השם ובעיקר בעזרתי אעמוד על שתי הרגליים. צפויה לי צליעה קלה בעתיד כי אי אפשר לשחזר את כל העצמות שנפגעו ברגל, אבל העיקר שאוכל ללכת כי כבר חשבתי שאיבדתי את הרגל".
נטע וסנטיאגו הכירו לפני כשנה בטיול בפרו. "סנטיאגו עלה לארץ עם משפחתו בגיל 4 מארגנטינה והתגורר בקצרין", מציינת נטע. "הכרנו לפני שנה בטיול הגדול בעת שהיינו בפרו ולאחרונה עברנו להתגורר ביחד בכפר עזה. סנטיאגו אושפז ליומיים. המזל הגדול הוא שהכדור שפגע בגבו פספס במ"מ את הריאה".
איך את מתמודדת מבחינה נפשית עם כל מה שעברתם בשבת ההיא?
"השיקום הנפשי זה באמת החלק הקשה, הרבה יותר מהשיקום הפיזי. עדיין קשה לומר כי יש עדיין נעדרים, אבל איבדנו בערך 60 אנשים מהקיבוץ שרובם משכונת הצעירים. איבדנו הרבה חברים קרובים וזה הקושי הגדול ביותר".
כאמור, מתברר שנטע היא לא הגיבורה היחידה במשפחתה. אביה, שמעון, הציל אנשים נוספים. "אבא שלי מתגורר בקיבוץ זיקים", מציינת נטע. "אמא שלי, גרושתו, התקשרה אליו והסבירה לו את המצב. הוא יצא לכיוון כפר עזה וחיפש אותי במשך שלוש שעות. הוא הצליח להציל אותנו, להציל עוד משפחה ולהציל עוד שני חיילים. את כל זה הוא עשה עם יונדאי ואקדח".
ד״ר סרגיי קוטיקוב, סגן מנהל המחלקה לשיקום אורתופדי במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין מקבוצת כללית, אמר לגבי שיקומה של נטע: ״נטע התקבלה לפני ימים ספורים למחלקה לשיקום אורתופדי בלוינשטיין לאחר התייצבות ראשונית וקיבוע של השברים, שעברה בבית החולים מאיר. נטע סובלת מפציעות ירי בגפיים התחתונות וביד ובשלב זה התהליך השיקומי מתמקד בריפוי הפצעים, איחוי השברים ושמירה על טווחי תנועה וכוח בגפיים. צפוי לה המשך תהליך שיקום ממושך אשר ידרוש מצידה הן השקעה פיזית ולא פחות מכך, השקעה מנטלית ונפשית. התרשמנו שנטע תוכל לעבור את זה בגבורה, כפי שעשתה עד כה".
