גם השנה לתושבי שכונת ח-300 לא יהיה בית כנסת לחגוג בו את חגי תשרי. בשכונה, שכבר קיימת 18 שנה, אין ולו בית כנסת אחד. בחודש מרץ האחרון הונחה אבן הפינה לבניין בית כנסת, אך מאחר שהשכנים מתנגדים להקמתו, הנושא עבר לטיפול משפטי ואף הגיע לבג"ץ.
שכונת ח-300 (קריית איילון) משתרעת על פני שטח של יותר מ-1,300 דונם ומונה 5,000 משפחות שהם 20,000 איש. בכל זאת, לתושבי השכונה אין אפילו בית כנסת אחד, למרות המאבקים והמאמצים הרבים של התושבים בשנים האחרונות.
בכך, תושבי השכונה יציינו, גם השנה, את חגי תשרי במרתפים, בכיתות או אוהל שכור. כבר מספר שנים שאין בעיר מקום לתפילה. בעבר פעל בשכונה "טנק המצוות" של חב"ד, קרוואן שחנה בבקרי שני וחמישי על יד בית הספר "קוגל" וכיום רוב מקומות התפילה נמצאים בבתים פרטיים של אנשים. אחד הבולטים שבהם הוא "אוהלי מנחם מענדעל", שהוקם לפני קצת יותר מחמש שנים במרתף של בית משפחת כהן.
לפני ארבע שנים צוטט סגן ראש העירייה, חיים זברלו, נציג ש"ס במועצת העיר, שאמר: "זו שכונה חדשה. היה כבר מקרה שניסינו לבנות בית כנסת, היה לנו תורם לפני שלוש שנים שהיה מוכן לתרום שני מיליון דולר לבניית בית הכנסת".
יצחק מערבי, מזכ"ל המועצה הדתית של חולון ותושב השכונה, סיפר: "אני הולך כל שבת מרחק של 20 דקות לפחות לבית הכנסת של רב העיר הרב אברהם יוסף בשכונת נאות שושנים. שאר המתפללים מקיימים תפילות בבתי כנסת בבתים פרטיים. עבור חלק מהם משלמים המתפללים שכירות של 4,000 שקל. מתפללים אחרים מתרכזים בבתי ספר ומשלמים עבורם שכירות".
אחד הרבנים אשר מקיים תפילה בביתו הוא הרב ניצן ראובן, שמארגן מניין בביתו פעם בשבוע. "את ספרי התורה אנחנו שואלים מבתי כנסת אחרים באזור", הוא אומר, "ישנה עלייה עקבית במספר המתפללים, אנשים מגלים את עולם התורה והמצוות. בחגים הקרובים רוצים לשכור אוהל בעלות של 20,000 שקל לפני התשלום עבור אישורי העירייה".
"זה פשוט לא הגיוני שבמדינה יהודית, ראש העירייה משקיע מיליוני שקלים על פסלים ולא על בית כנסת אחד שישרת את כלל הציבור. לאן הגענו?", שואל אליהו כהן שארגן אשתקד את המחאה שכללה תפילת מחאה המונית ברחבת המדיטק, ביום שישי לפני כניסת שבת.
בינתיים, תושבי השכונה הדתיים והמסורתיים משלמים את המחיר. יצחק קהלני, תושב השכונה, בן 84, המרותק לכיסא גלגלים, מתקשה למצוא מקום שבו יוכל להתפלל. "רוב בתי הכנסת בשכונה מתקיימים בבתי פרטיים, לרוב במרתפים או במקומות אשר אינם מותאמים לכסאות גלגלים. יש לי 'בית כנסת' קרוב מאוד למקום שבו אני גר, אבל הוא במרתף. בפעמיים הראשונות שהגעתי, אנשים טובים נשאו אותי על הידיים כדי שאוכל להתפלל איתם, אבל זו חוויה לא נעימה עבורי. כל חיי הייתי נייד ומתפקד וכעת צריך שיסחבו אותי. המטפלת שלי לוקחת אותי לבית הכנסת בעגלה ומחזיקה אותי. רציתי לבלות את שנותיי האחרונות בשכונה נעימה ומטופחת. לא ייאמן שזה המחיר שאני נאלץ לשלם".
