שמשון שאול מחולון הוא ככל הנראה מרים המשקולות המבוגר בישראל. האיש בן 87 ומפעל חייו כולל את פתיחת חדר הכושר הראשון בחולון בשנת 1954, אשר הועבר בשנות ה-60 לרחוב הצפירה, שם הוא עדיין נפתח ופעיל מדי ערב. את המקום מנהל שמשון יחד עם אשתו תקווה, אשר נחשבת לאשת הברזל הראשונה של ישראל. במקום ניתן למצוא גם את מאמן הבית אורי, בנם של שאול ותקווה שלמד בוינגייט פיתוח גוף והיה לאלוף ישראל בקראטה.
צפו בשמשון שאול באימון כושר בגיל 87:
בשנים האחרונות המכון מאבד לקוחות רבים בשל פתיחת מרכזי הספורט וחדרי הכושר המודרניים. בראיון ל"השקמה-חולון" מספרים שאול ותקווה על ההיכרות ועל האושר בצל הכושר.
שאול. מר ישראל לשנת 1968
רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו:
"שנינו נולדנו בעיראק אבל נפגשנו בארץ", פותח ומספר שמשון. "אני גדלתי בבצרה והתחלתי להתאמן כבר בגיל 13. כשהגעתי לארץ, לא ידעו מה זה כושר או חדרי כושר. היו שיעורי התעמלות. אנשים עשו ספורט מול הרדיו. מהר מאוד מצאתי את המשוגעים לדבר והתחברתי אליהם. בהתחלה הסתכלו עלי מוזר אבל מהרגע שהמשפחה והחברים ראו שפתחתי מכון, אנשים הגיעו והפכנו לאימפריה בתחום. כולם הצטרפו אלינו למהפכה. ארבעה ילדים ושלושה עשר נכדים גדלו בין המכשירים וההליכונים. ואגב, המשקולות שלי אורגינליות והולכות איתי כבר 60 שנה".
רוצים להישאר מעודכנים?
כיום בגיל 87 הוא ממשיך לאייש את עמדת המאמן גם כשמספר המתאמנים הולך ומתמעט. לפני חמש שנים המכון עלה לכותרות לאחר שרק ארבעה אנשים נותרו בו. לאחר קמפיין רחב היקף, חזרו ונרשמו מתאמנים חדשים. בשיחה עם שמשון שאול ניכר כי אין כוח בעולם שימנע ממנו את האימונים עם המשקולות וההליכון, הוא לא נח על זרי הדפנה והוא אכן זכה בלא מעט מדליות והישגים.
"זכיתי בתואר מר ישראל' בשנת 1968, ובהמשך אימנתי הרבה אנשים שהמשיכו בתחום הכושר והספורט. ההישג הראשון שלי היה עם וויליאם בצלאל שזכה בתואר מר ישראל בשנת 1964 ולאחר מכן מקום רביעי בתחרות מר עולם. מאז חוויתי את השינויים בעולם הכושר והספורט. חדרי הכושר הענקיים משכו אליהם את כל הלקוחות, נותרתי עם מעט מתאמנים אבל אז התארגנו הנכדים והנינים, פרסמו את חדר הכושר ושוב יש קליינטורה. לא היה לי אכפת מהמספר הנמוך של הנרשמים".
שיבולת שועל במקום מגנזיום
בשנים האחרונות מתאמנים רבים נוהגים לקחת תוספי תזונה ואבקות חלבון כדי להגיע להישגים מרשימים יותר בזמן קצר יותר. שמשון שומע את הצירוף "תוספי תזונה" ומתחיל לצחוק: "בתקופה שלי היינו אוכלים דייסת שיבולת שועל אחרי אימון וזה היה מספיק. אני לא מאמין בתוספים. הגוף שלנו בנוי לצורה מסוימת ולמראה מסוים. יש הרבה אנשים שראיתי אותם בקריירה שלי מתנפחים בלי סוף ולאחר מכן סובלים מההשלכות. יכול להיות שאם הייתי צעיר בחמישים שנה וניגש עם התפישה שלי לתחרות מר ישראל, אולי לא הייתי זוכה. אני לא מוכן לעולל את זה לגוף שלי. אני יותר מדי אוהב את עולם הכושר והספורט מאשר להרוס לעצמי את הגוף בשביל עוד מדליה".
לצידו של שאול שמשון עומדת תקווה, אשתו, אשר חולקת איתו את מרחב האימונים: "אני מאמנת בעיקר נשים. אני יכולה להבחין בקלות האם מישהי שנכנסה היא אחרי לידה או שהיא יושבת לא נכון בכיסא שלה במשרד. היום כל אישה הולכת לעשות יוגה ופילאטיס. לפני ארבעים שנה הייתי אטרקציה: 'הסבתא שמרימה משקולות'. היום זה כבר הפך לשגרה. כושר תמיד עשה לי טוב ואני שמחה שהבשורה מופצת ויש יותר מודעות לכושר. אני מקפידה להתאמן כל יום, זה הסוד שלי לחיים ארוכים ומאושרים".
