כן, הפסדנו בחצי הגמר גביע המדינה בכדורסל. לא תמיד מנצחים, לא תמיד מצליחים והכי חשובה היא הדרך. עם התוצאה קשה להתווכח וכל ההכנות והחלומות שלנו לקראת הגמר ביום חמישי הקרוב ייאלצו לחכות.
אמנם לא נעים אבל אנו, הקהל הענק, המסור, האוהב והתומך של חולוניה, יודעים גם להפסיד. האמת? מה שקרה על הפרקט אמש בארנה, בהפסד מול הפועל ירושלים, לא היה מפתיע. למשחק הזה אפשר לקרוא "לא כוחות", כי הם עשירים יותר וטובים יותר מאיתנו. תוסיפו את העובדה שהם למעשה שיחקו בבית שלהם, מול הקהל האוהד שלהם, באולם שהם מכירים בו כל פינה – ותקבלו את המתכון לתוצאה הסופית.
עלינו לעיר הקודש עם המון תקווה בלב אבל בואו נהיה כנים, עם יד על הלב: ידענו שיש פער יכולת עצום בין שתי הקבוצות, יש הבדלי רמות. כללית הם טובים יותר, אם כי ביום טוב במיוחד שלנו ננצח אותם בלי בעיה – וזה קרה המון פעמים בעבר.
אמש, לא היה הערב שלנו. התקפלנו וחזרנו הביתה – מאוכזבים, אבל לא יותר מדי. כי אין להקל ראש בהישגים שלנו בעונות שעברו וגם ובעיקר העונה. להגיע בכל שנה למעמד חצי הגמר המכובד, לזכות בגביע בשנה שעברה, להצטיין ולהיות בטופ של הליגה העונה – זה מכובד וראוי. מגיע לכל שחקני הקבוצה ולצוות המקצועי והניהולי שאפו ענק.
רוצים להישאר מעודכנים?
אמש בארנה של ירושלים היה מאוד קשה לעמוד מול הקהל הביתי האדום של ירושלים. הם באו "רעבים", רצו לנקום על ההפסד שלהם בעונה שעברה ומילאו כל כיסא פנוי בבית שלהם. השחקנים שלנו עשו ככל יכולתם אבל זה לא הספיק. מילא. העתיד שלנו ורוד ואנו ממש לא מתרגשים מההפסד הזה.
בהזדמנות זו, ברכות למכבי ראשון לציון השכנה שלנו, הקבוצה הכתומה של עיר היין, שהדיחה את הפועל תל אביב. אני אמנם צופה שהגביע יהיה אדום כי ירושלים טובה יותר, אבל בגמר אני מחזיק אצבעות לכתומים מעיר היין.
ואנחנו? חולוניה שלנו תתרכז עכשיו בליגה ובגביע היורוקאפ. יש עוד דרך ארוכה, יהיו הצלחות רבות והאכזבה הזו – תיכנס מהר מאוד לארכיון.
