בית משפט השלום בירושלים הסכים להסדר טיעון מול צעיר מחולון שהואשם לאחרונה בשורת עבירות סמים: יצוא, יבוא, סחר והחזקה של סמים מסוכנים. בין היתר, האישומים נגדו מתייחסים למכירת סם מסוג קנאביס במחיר של 100 שקל לגרם.
הצעיר, רווק בן 20, בן שישי מבין שבעה ילדים במשפחה חרדית מחולון. אביו, בן כ-54, לומד ומלמד בכולל בחולון ואמו עקרת בית. אחיו הצעיר של הנאשם נולד כשהוא סובל מתסמונת נדירה והוא שרוי במצב סיעודי הדורש טיפול וסיוע כוללני ולומד במסגרת חינוך מיוחד. הצעיר הנאשם מסייע לאמו בטיפול באח.
בילדותו וכמקובל בעולם החרדי, הצעיר למד בתלמוד תורה ובישיבה קטנה, אך לאחר שלוש שנים באותה הישיבה התקשה להמשיך ולנהל אורח חיים חרדי וחיפש לו מסגרת אלטרנטיבית. על כן פנה הצעיר לכפר הנוער "זוהרים", אשר מיועד לנערים חוזרים בשאלה. בכפר סיים את לימודיו בהצלחה עם תעודת בגרות מלאה במגמת חקלאות.
לצבא לא התגייס בשל אי התאמה ולאחר סיום לימודיו החל לעבוד בהתקנת מזגנים, עד מעצרו בתיק מכירת הסמים. פרשת מכירת הסמים היא ההסתבכות פלילית יחידה לנאשם, אשר סיפר כי החל לעשות שימוש בחומרים פסיכואקטיביים בגיל 17, לאחר עזיבתו את הישיבה ועל רקע המשבר הדתי וקשיים נוספים שאותם חווה.
"קניתי סמים לחברים כדי לסייע להם"
במשפט טען הצעיר כי נהג לצרוך סמים עם חבריו, והרגיש שהוא מסייע להם בכך שקונה עבורם את הסמים. בעת ביצוע העבירות, לא הבין את חומרת המעשים שביצע והרגיש יותר כ"מי שמסייע לסביבתו". לדבריו, כיום הוא מבין את בעייתיות מעשיו ומודע לחומרתם.
כמו כן, הצעיר עבר תהליך גמילה ומעקב של עובד סוציאלי אשר קבע כי מוטב יהיה לנסות לשלבו בחברה מאשר לפגוע בסיכוייו העתידיים על סמך נסיונותיו להתפרנס. "הנאשם", אמר במשפט העובד הסוציאלי, "הבין את מצבו והגיע להתבוננות פנימית. הוא העיד על כוחותיו הרבים, ליבו הטוב והרחב ושאיפתו לתרום לחברה ולפעול בתבונה. הוא ציין בדבריו כי חוויית המעצר היתה טראומתית עבורו והשמתו מאחורי סורג ובריח, תיקח אותו אחורה".
גם קצינת המבחן הדגישה כי העבירות שביצע הנאשם הן "ביטוי של משבר שהנאשם היה נתון בו, בעודו מחוסר שייכות, מוצף וללא מסגרת יציבה ותומכת, וכיום ישנה חשיבות לענישה מקלה אשר תיתן הכרה לשינוי המשמעותי שערך בחייו בשנה האחרונה".
יצחק מעוז, שהיה מדריכו האישי של הנאשם בקהילת "זוהרים", סיפר כי "הנאשם הגיע מישיבה שם נחשב לעילוי, עד אשר קרס ועם הקריסה הגיעו הסמים. מעצר הבית היה קשה לנאשם עד מאוד, אך אט אט אמונתו חזרה והשיחות איתו לימדו על התקדמות עצומה והנאשם הבין שיש לו עתיד". עוד הדגיש כי שליחת הנאשם אל הכלא "תפיל אותו חזרה אל החושך", והרשעה ועונש מוחשי ידרדרו אותו ולא יועילו לו או למדינה"
בית המשפט: לאפשר לנאשם לשקם את חייו
הצעיר הורשע בשש בעבירות. יש לציין כי לפי החוק, הענישה לכל אחת מעבירות אלו מהווה עילה לכליאה לתקופה של בין שישה ל-12 חודשי מאסר, ובעבירת ההחזקה נע העונש ממאסר על תנאי ועד מאסר בפועל למספר חודשים בודדים. העונש המתאים נקבע בהתאם לנסיבותיו האישיות של הנאשם.
השופט שמואל הרבסט קבע בסוף המשפט כי "לאחר שנתתי דעתי למכלול הטיעונים, העדויות וחוות הדעת שהוצגו, שוכנעתי כי יישומם של המבחנים שנקבעו בפסיקה במקרה זה מצדיק שימוש בחריג והימנעות מהרשעת הנאשם במקרה ובנסיבות המיוחדות שלפני. ההתלבטות במקרה זה אינה קלה. מצד אחד, עומד לפנינו המערער שביצע עבירה חמורה וראוי כי יורשע בגינה על מנת להעביר מסר ראוי למערער עצמו ולחברה…". אולם, למרות הדברים הקשים החליט השופט הרבסט לפעול גם על פי מידת הרחמים: "עומד לפנינו אדם צעיר, שנכשל באופן חד פעמי והוא מבקש לאפשר לו לשקם את חייו בלא שההרשעה תעמוד לו לרועץ… שיקומו הוא אינטרס ציבורי ממדרגה ראשונה. עניינו של אינטרס זה הוא לתת סיכוי למי שנכשל בעבירה בנסיבות כבענייננו לחזור לחיק החברה ולהשתלב בה כאדם נורמטיבי. הסטיגמה הדבקה בהרשעה עלולה לפגוע בכך".
נוכח הטענות קבע השופט כי הרשעת הנאשם תבוטל, ונגזרו עליו העונשים הבאים: 420 שעות עבודות שירות לתועלת הציבור על פי תכנית שיערוך שירות המבחן. בנוסף, צו מבחן למשך שנה אשר במהלכה ימשיך הנאשם בטיפול בפיקוח שירות המבחן, וכן התחייבות בסך 10,000 שקל שלא לעבור על העבירות שאותן נקבע שביצע או על כל עבירה אחרת לפי פקודת הסמים המסוכנים.
