"חולון לא ידידותית לעיוורים" – צפו בשירה של משוררת עיוורת:

סיסי בן סימון, בת 45, תושבת חולון, היא עיוורת מלידה ועם זאת "תולעת ספרים" לא קטנה, שבעצמה חוטאת בכתיבה. הנכות שלה לא מפריעה לה לכתוב או לגמוע מאות ספרים, שאל עלילותיהם היא נחשפת על ידי האזנה. הספרים שאותם "קוראת" בן סימון, מוקראים על ידי קריינים מקצועיים ומוקלטים על גבי דיסקים.

"בגלל הלקות שלי, אני יכולה לקרוא תוך כדי כביסה, בישול, בהליכה בחוץ עם הכלב, אני מצליחה להיות מרוכזת גם בספר וגם בפעילויות האחרות, ואני קוראת יותר מהאדם הממוצע, גם בעברית וגם באנגלית", היא מספרת.

בן סימון אוהבת ספרים מגיל צעיר מאוד. בגיל 13 התחילה גם לכתוב בעצמה. בעבר, כתבה בעזרת מכונת כתיבה מסורבלת וגדולה המנקבת את אותיות הברייל בנייר עבה, אך כיום היא משתמשת במחשב עם קורא מסך המתרגם את הטקסט לקובץ סאונד או למשטח ברייל אלקטרוני. "הכתיבה היא מפלט, סוג של תרפיה", היא אומרת. "זוהי דרך שבה אני מדברת עם עצמי, עונה לעצמי ומסוגלת גם לבחון ולנתח את הדברים שאותם אני כותבת".

"גם כשמישהו לא רואה, יש לו עולם ויזואלי"

לאחרונה השתתפה בן סימון, לראשונה בחייה, בסדנת כתיבה ייחודית לעיוורים ובעלי לקויות קריאה. זאת, במסגרת שיתוף פעולה בין הספריה לעיוורים ובעלי לקויות קריאה לבין "סדנאות הבית" של הסופר אשכול נבו.

"זו סדנת הכתיבה הראשונה שהשתתפתי בה. בעבר, חששתי להראות את מה שאני כותבת לאנשים. כאשר כותבים משהו, זה נפתח לטעם אישי, לפרשנויות. אנשים חושפים דברים שלפעמים לא נוח לחשוף אותם, אבל היום אני מרגישה שנפתח בי משהו ואני רוצה לשתף, גם את ההומור שלי".

מגבלת הראייה לא מהווה, לדבריה, מכשול בכתיבה ואינה מגבילה את עושר התיאורים והמטאפורות: "גם כשמישהו לא רואה, יש לו עולם ויזואלי שמושפע מהסביבה, מהדברים שהוא שומע, מריח וממשש. נוצרת תמונה תלת מימדית גם אם למישהו אין הבנה מה זה תלת מימד. זה 'חוש התחושה' שמרגישים רק אנשים שלא יכולים לראות. אם אני צריכה לתאר משהו שהוא קריטי כמו חוף ים או מדבר, אני מתייעצת עם אנשים שרואים".

אחד מרגעי השיא מבחינתה בסדנה היה כאשר הסופר אשכול נבו קרא שיר שאותו כתבה והתאהב: "אשכול נבו התארח בסדנה שלנו. הראיתי לו שיר שכתבתי, הוא ביקש לקבל אותו ושאל האם אפשר להעביר לידידו המוזיקאי משה בן יוחנה. כאשר בן יוחנה הגיע למפגש האחרון, הוא השמיע בהפתעה ובבכורה את השיר שלי. זו היתה חוויה ממש מרגשת".

צפו במוזיקאי משה בן יוחנה משמיע לראשונה את שירה של סיסי בן סימון: 

עמוס באר, מנכ"ל הספריה לעיוורים: "המשתתפים בסדנה הם בעלי לקויות קריאה וראייה. יש עיוורים, אנשים עם אחוזי ראייה נמוכים ואף משתתפים רואים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז. בסיום הסדנה, מוקלטת אסופה של סיפורים קצרים שכתבו התלמידים ומשולבת בקטלוג הספריה. פרסום כתביהם של היוצרים מעניק להם פלטפורמה משמעותית לחשיפה".

משתתפי המחזור הראשון של סדנת הכתיבה זכו לתמיכת קרן ברגינסקי. כיום, מחפשים בספריה המרכזית לעיוורים וב"סדנאות הבית" נותני חסות נוספים, שיסייעו במימון הפעילות. "הספריה מעניקה חוויה תרבותית משותפת לאנשים עם עיוורון ולקות ראייה, יחד עם משפחתם וסביבתם", מסביר באר. "היא מעודדת אותם לצאת מביתם ומאפשרת להם לקחת חלק בשיח התרבותי והחברתי הקיים בישראל".

"חולון פחות נגישה לעיוורים"

בן סימון עובדת במשרד ממשלתי וכדי להתנייד ולהתמצא במרחב, היא מלווה על ידי כלב נחיה. "חולון פחות נגישה לעיוורים ממקומות אחרים שאני מכירה. באזורים המרומזרים בסוקולוב ובשנקר, אני מתקשה לחצות כבישים כי אין רמזורים נגישים עם אופציה ללחוץ על כפתור ולשמוע היכן אני נמצאת ומתי אפשר לחצות. בעיר יש אמנם מרכז לעיוורים, אבל אני פחות מגיעה לשם".

עם תחילת השנה החדשה, בן סימון מביעה אופטימיות רבה באשר לעתיד בתחום המילה הכתובה. "היום יש לי דרייב לכתוב, גם סיפורים קצרים וגם שירים. אני מאד אוהב מוזיקה, אני הולכת להופעות והלוואי יום אחד מישהו ילחין שירים שלי. הסדנה הזו נתנה לי המון אומץ להוציא החוצה את הדברים שאני כותבת, נפתח לי פתח שספק רב האם יכול היה להיפתח אחרת".