לקראת סוף אוקטובר יעלה במדיטק חולון "תפוחים ופנינים", מופע מחווה שיוקדש לסופרת והמחזאית סביון ליברכט, במסגרת הסדרה "תן למילים לעשות בך".
שמו של מופע המחווה נגזר מספרה הראשון של ליברכט, "תפוחים מן המדבר" ומספרה האחרון, "פנינים לאור היום" ויעסוק בספרים ובמחזות שהפכו אותה לאחד הקולות הבולטים בתרבות הישראלית. ליברכט לא אדישה, כמובן, לאירוע המתוכנן בחולון: "זה מרגש מאוד ואני שמחה על המחווה הזו", היא אומרת ל"השקמה חולון" ומתייחסת גם לחלקים הפחות נוצצים בעבודתה: "אני חושבת שלסופר אסור להישען רק על מכירת ספרים והוא חייב לעשות עוד דברים. עמוס עוז וא.ב יהושע, למשל, תמיד לימדו במקביל לכתיבה", אומרת ליברכט שמלבד ספרים כותבת לתיאטרון.
ליברכט מתייחסת לעניין הגמול ההולם לסופרים בישראל ולחוק הספרים. החוק נועד לקבוע מחיר למשך שנה וחצי מצאת הספר לאור, ושמירה על שיעור מינימום לתגמולים לסופר. מרבית סעיפי החוק, שנכנס לתוקפו ב-2014, בוטלו לפני כשנה. "הספר האחרון שלי יצא לאור בדיוק כשיצא החוק ואני בהחלט נפגעתי מהמהלך. בינתיים החוק בוטל והמצב חזר לקדמותו אבל אני חושבת שעוד קודם נגרם נזק לסופרים ולמו"לים", היא אומרת.
ליברכט החלה לכתוב כבר מגיל צעיר, בעת שירותה הצבאי. "אני חושבת שכל מי שיהיה יום אחד סופר, יגלה שכתיבה היא דבר שמתעורר בגיל מוקדם מאוד", היא אומרת. "אצל עמוס עוז זה היה כבר בגיל חמש, אצל האחרים בגיל העשרה. כבר מגיל העשרה ידעתי שהצורך קיים בי. ניסיתי לדחוק את זה עד לצבא, כי רציתי להתמקד בלימודים. בצבא ביקשתי לשרת בקיבוץ. שם, בקיבוץ ניר אליהו, היה לי חדר משלי ואחרי שעות העבודה ישבתי וכתבתי ספר. הוא היה בוסרי מדי ולא פורסם, אבל זה היה נסיון הכתיבה הראשון שלי. אחרי הצבא נסעתי ללמוד כתיבה באנגליה, וגם את הרומן שכתבתי שם, בגיל 20, לא פרסמתי, אך סיפור ממנו השתבץ ב'תפוחים מן המדבר' שפורסם".
כעשור לאחר שכתבה את הספר הראשון שמעולם לא ראה אור, ליברכט התרחקה מהכתיבה. "נישאתי, הילדים באו ורק כשהילדים בגרו מעט יצא הקובץ הראשון שלי, 'תפוחים מן המדבר'. אחר כך הכתיבה הפכה לחלק מאורח החיים שלי".
ספרה הראשון של ליברכט, בת ה-69, יצא לאור בשנת 86', מאז הספיקה לקטוף לא מעט פרסים ולצבור קהל קוראים נאמן, גם בעידן הטכנולוגי. "ספרים תמיד יהיו ובין אם יקראו את זה על גבי צג, המהות תמיד נשארת", היא אומרת.
את חושבת שאנחנו עדיין "עם הספר"?
"היום יש כל כך הרבה דברים וגירויים שמכלים את הזמן, ואני לא יודעת לענות על זה. כשלעצמי, אני נתקלת במקומות שבהם מזהים את השם שלי ומקבלת פידבקים, אבל זה לא כמו בעבר. בעיניי, הסיבה נעוצה בעובדה שתקציב התרבות הוא מזערי. באופן יחסי למדינות המתפתחות, הממשלה משקיעה הכי פחות בתרבות".
את נזהרת בכתיבה יותר מבעבר?
"ממש לא, לא כיוונתי לשם ואני לא אכוון לשם. אסור לתת למירי רגב להשפיע, אחרת נהפוך להיות ברית המועצות בתקופה המגויסת. שרת התרבות היא עלה חולף בהיסטוריה, מי יזכור בעוד שנים את מירי רגב? אלא אם כן יצחקו עליה בגלל צ'כוב. מירי רגב היא שרת התרבות הכי לא מתורבתת וככה זה נראה לצערי".
ליבכרט, שלא מפסיקה ליצור, עובדת בימים אלה על אופרה שצפויה לעלות בגרמניה. "המחזה 'הבנאליות של האהבה' עובד לכדי אופרה בגרמנית", היא מספרת. "המחזה עוסק במערכת היחסים של חנה ארנדט היהודיה והפילוסוף מרטין היידגר, המורה שלה, שהצטרף למפלגה הנאצית. זה קרה בזכות פנייה אליי מהמוזיקאית אלה שריף, שביקשה לבסס אופרה על המחזה הזה. בינואר האופרה תעלה בעיר רייגנצבורג, ותאריך הבכורה נקבע לגמרי במקרה ליום השואה הבינלאומי".
